top of page

"המיזוגניה שנשים באקדמיה נתקלות בה היא מטורפת, וההיקף של התופעה מדהים אותי בכל פעם מחדש"

"האוניברסיטה הפתוחה היא אוניברסיטה קטנה יחסית מבחינת מספר חברי הסגל, והעומס על חברות הסגל מאוד גבוה. לכן, אני מאד בררנית ביחס לתפקידים שאני מוכנה לקחת על עצמי, אבל לתפקיד יועצת הנשיאה לענייני הוגנות מגדרית נעניתי מייד בחיוב כאשר הציעו לי אותו", אומרת פרופ' ורדה וסרמן, יועצת הנשיאה לענייני הוגנות מגדרית באוניברסיטה הפתוחה. פרופ' וסרמן, הממלאת את התפקיד זו השנה השנייה, היא חברת סגל בכירה במחלקה לניהול וכלכלה באוניברסיטה הפתוחה.

"קידום נשים באקדמיה זה תחום חשוב מאוד בעיני, וצריך להיות כל הזמן בפוקוס, כי אם לא נפעל באופן אקטיבי כל הזמן - המצב יתדרדר מאוד מהר. אנחנו, האוניברסיטה הפתוחה, נחשבים במקום טוב יחסית בכל מה שקשור לשוויון מגדרי אבל יש עדיין עוד הרבה מה לעשות. בנוסף, כתוצאה מתהליכי השיפור והאקדמיזציה שהאוניברסיטה עוברת, לצד הדברים הטובים שהם מביאים, הם גם גורמים להגדלת אי השוויון. אנחנו הולכים ונהיים דומים למוסדות האחרים – גם בדברים הרעים".

אחת הסיבות העיקריות להחלטה לקחת על עצמה את התפקיד היא היכולת להשפיע. "בתחום הזה אני מרגישה שלי יש הרבה יותר יכולת לשקף דברים, להשפיע ולשנות", היא אומרת.

פרופ' וסרמן מציינת כי העובדה שהאוניברסיטה הפתוחה היא קטנה יחסית במונחים של מספר חברי סגל, כל פרישה של אישה בתפקיד בכיר מטה את הכף ומעוותת את הנתונים. כך גם במקרים של התווספות חבר סגל גבר למחלקות בהן יש נוכחות גברית משמעותית יותר מלכתחילה. "אנחנו כל הזמן עושים מהלכים לשנות את המצב הזה, בעיקר במחלקות שבהן הנוכחות הנשית קטנה יחסית. למשל, בתחומי ה-STEM, שם לעיתים יש לשקול לפתוח שני תקנים כדי לעודד גם נשים".



מה האתגרים העיקריים העומדים בפנייך ובפני מי שממלאות תפקידים דומים במוסדות האקדמיים האחרים?

"האתגרים הם אינסופיים. המיזוגניה שנשים באקדמיה נתקלות בה היא מטורפת, וההיקף של התופעה מדהים אותי בכל פעם מחדש. ב-2023 אני עדיין שומעת משפטים בלתי נתפסים מחברי סגל, ביניהם גם כאלו שאני מאוד מעריכה. האתגר הכי גדול הוא להתמודד עם התפיסה, שלצערי עדיין מאוד מושרשת בקרב יותר מדי אנשים – גם באקדמיה – שנשים פחות טובות מגברים. התפיסה המעוותת הזו כל כך עמוקה, שייתכן שאנשים בכלל לא שמים לב לאפליה, ואפילו טוענים לאפליה נגד גברים, שמגיעה כתוצאה ממהלכים שונים שמטרתם צמצום פערים. הדברים האלו עדיין קיימים, בעיקר בדור המבוגר יותר באקדמיה, ובתחומי ה-STEM.

"יש כמובן אתגרים נוספים הקשורים לקושי לשלב בין חיי משפחה לקריירה אקדמית, וקריירה בכלל. כל עוד נשים, בעיקר בתרבות הישראלית, נתפסות כאחראיות העיקריות על הבית והילדים – יש לכך השפעה ישירה על קצב הקידום שלהן באקדמיה. זה בא לידי ביטוי בעת הכניסה לארגון, וגם בהתקדמות בו ועל היכולת לקבל קביעות. לכל זה יש השפעה ישירה על המשכורות של נשים באקדמיה, ועל תחושת השחיקה שהן חוות.

"אחת הנקודות בהן הפער הזה מורגש בצורה קיצונית הוא בשלב הפוסט דוקטורט. באקדמיה הישראלית פוסט דוקטורט בחו"ל הוא must. לנשים רבות קשה מאוד לצאת לחו"ל לשבתון או לפוסט, בגלל בן זוג שעובד ולא יכול או לא רוצה לוותר על העבודה שלו. אני מכירה נשים שנסעו ללא בן הזוג והילדים או 'רק' ללא בן הזוג. להחלטה כזו יש פעמים רבות מחיר גבוה מאוד ולא כולן מוכנות לשלם אותו. אולי הגיע הזמן לחשוב אחרת, למצוא דרכים לשנות את המציאות הזו בה פוסט דוקטורט בחו"ל הוא חיוני לקידום המקצועי, בעיקר בתחום מדעי החברה והרוח".

"עוד נקודה שבה קיים פער הוא הנטוורקינג. נשים פחות מרושתות וזה פוגע בהן. לדוגמה, חבר סגל סיפר שהציג מאמר שלו בכנס כלשהו, וקיבל עליו הרבה מחמאות. בסוף ההרצאה ניגשה אליו מישהי ושאלה למה אין ציטוט של אף אישה באותו המאמר. הוא לא היה ער לזה! וזה מישהו שמאוד מודע לנושא המגדרי. נשים מצוטטות פחות במאמרים גם בגלל שהן פחות מרושתות מגברים וזה משפיע לרעה על הקידומים שלהן. לפיכך, חשוב לשים לב זה בוועדות הקידומים.

"באופן כללי אני רואה אתגר משמעותי בשינוי תהליכי הגיוס והקידום. למשל, יש יותר ציפייה מנשים לאזרחות ארגונית בהשוואה מזו המצופה מגברים - וזה בא פעמים רבות על חשבון המחקר. צריך להיות ערים לציפייה הזו, ולנטרל אותה. לכן, בין השאר, חשוב לייצר שוויון בוועדות הקידום בין נשים לגברים, וזה אחד הדברים שאני מנסה לקדם".

איזה דברים נוספים את מקדמת במסגרת העשייה שלך בתפקיד?

"שינוי השיח הוא אחד הצעדים החשובים שאנחנו מקדמות. זה התחיל עם קודמתי בתפקיד, שהכניסה סדנאות לשפה מגדרית שוויונית באוניברסיטה. זה ממשיך כיום עם הנהלים שהכנסנו שמחייבים כי כל הבחינות, כל המכרזים, וכל החומרים שהאוניברסיטה מוציאה החוצה – יהיו כתובים בשפה ניטרלית-מגדרית, ויש לנו לשמחתנו עורכות לשוניות שעוזרות לנו בזה. מה שיפה בתהליך הזה הוא לראות איך השינוי הזה לאט לאט מוטמע בעוד מקומות. יש עוד המון מקום לשינוי – למשל, בקייס סטדיז שסטודנטים מקבלים בקורסים השונים תמיד המנהלים הם גברים יהודיים. אין ביטוי למגוון. זה משהו שאני מאוד עסוקה בו ומנסה לשנות – גם באופן מערכתי וגם בקורסים בהם אני מעורבת.

"דבר נוסף שעשינו הוא ריטריט כתיבה לחברות הסגל הבכיר. אחרי הקורונה, נוצר מצב שחלק מהחברות בסגל לא הכירו אחת את השנייה, כי הצטרפו חברות חדשות ואחרות עזבו. יזמנו ריטריט כתיבה שנתן להן זמן לעסוק רק בכתיבה, אבל גם היה הזדמנות מצוינת לייצר חיבורים ביניהן. החיבורים האלו היו חשובים, ואנחנו רואות עכשיו כיצד יותר נשים בוחרות בנשים לתפקידים שונים אצלנו. יצרנו רוב של נשים בוועדת הקידום הראשונה. מבחינתי, התמיכה הנשית הזו היא מאוד משמעותית. אנחנו כעת בשלבים של תכנון ריטריט נוסף.

"דבר נוסף שחשוב לי לקדם הוא סיוע לנשים ש'נתקעו' בקידום, שלא מתקדמות ממרצה בכירה. אנחנו מנסים לבדוק מה הקושי ולתמוך איפה שניתן – אם זה במימון עוזר.ת מחקר, תמיכה כספית ועוד.

"תחומים נוספים אותם אנחנו מקדמות הוא מלגות ייעודיות לדוקטורנטיות. אנחנו משתדלות שברשימת הזוכים בתואר דוקטורט של כבוד מטעם האוניברסיטה יהיה ייצוג של 50% לנשים, ויצרנו קבוצה של חברות הסגל הצעירות שנפגשות אחת לכמה חודשים".

מה החשיבות שאת רואה לפעילות של פורום אפיק כגוף הפועל באופן בין-אוניברסיטאי?

"אני אוהבת את הפעילות של אפיק, את שיתוף הפעולה שהוא מייצר במגוון הפעילויות שלו, בהובלה המשותפת של הרעיון החשוב הזה שכולנו מחויבות לו. כוחנו הוא ה'ביחד' שלנו. בנוסף, העבודה המשותפת מול יועצות הנשיא האחרות היא מאוד מפרה, אנחנו לומדות הרבה אחת מהשנייה. לא כל דבר שאחרות עושות אני יכולה ליישם גם אצלנו, אבל אני לומדת מהן הרבה, וגם נתרמת מהתחושה שאני לא נאבקת לבד".

37 צפיות0 תגובות

Kommentare


bottom of page