מנהיגות רפואית בין מצוינות, אחריות ושוויון: שיחה עם פרופ׳ ענת אנגל

פרופ׳ ענת אנגל, מנכ״לית המרכז הרפואי וולפסון, פועלת באחד הצמתים המורכבים והמשפיעים ביותר במערכת הציבורית בישראל: בין רפואה קלינית, ניהול מערכות בריאות, מחקר, הוראה והכשרת הדור הבא של מנהיגות רפואית.

כמי שמגיעה מרקע ברפואה פנימית ובמנהל רפואי, ומובילה מרכז רפואי המסונף לאוניברסיטת תל אביב, אנגל מביאה נקודת מבט ייחודית על הקשר שבין מצוינות רפואית, אחריות ציבורית, הכשרה אקדמית ושוויון הזדמנויות. תחומי העניין שמוזכרים בפרופיל האקדמי שלה כוללים הוגנות בבריאות, גורמים חברתיים המשפיעים על בריאות, מצוינות וחמלה בטיפול רפואי, חינוך רפואי, מחקר, חדשנות ופיתוח מנהיגות.

מתוך נקודת המבט הזו, שוחחנו איתה על מנהיגות במערכת הבריאות, על החיבור בין בית חולים לאקדמיה, על קידום נשים במסלולים רפואיים ואקדמיים, ועל התנאים הנדרשים כדי לאפשר ליותר נשים להגיע לעמדות השפעה בכירות.

פרופ׳ ענת אנגל

לאורך הקריירה שלך שילבת בין רפואה קלינית, ניהול רפואי, הוראה, והובלת מרכז רפואי ציבורי. מה היו נקודות המפנה המרכזיות במסלול שלך, ומה עיצב את תפיסת המנהיגות שלך?

הלב שלי נמצא לאורך כל שנות הקריירה שלי כרופאה, כמנהלת, כחוקרת וכמרצה - במרכז מערכת הבריאות הציבורית. צמחתי במערכת הבריאות הציבורית כקלינאית מומחית ברפואה פנימית, שירתתי שנים רבות בצבא ההגנה לישראל כרופאה במגוון תפקידים,  וכיום אני מנהלת את המרכז הרפואי וולפסון ואת המחלקה למנהל רפואי בבית החולים ומכון אימפקט לחקר מדיניות בריאות ושירותי בריאות בבית החולים. הבערה הפנימית לייצר רפואה טובה יותר, בריאות טובה יותר, ולהשרות חמלה מלאת קשב לכל אדם לפי צרכו הם אלו שמעצבים כל יום מחדש בדרך בה אני פועלת.

וולפסון הוא מרכז רפואי ציבורי המסונף לאוניברסיטת תל אביב. איך את רואה את התפקיד של בית חולים אוניברסיטאי לא רק כמרחב טיפולי, אלא גם כמרחב אקדמי, מחקרי וחינוכי?

בית חולים אוניברסיטאי הוא מקום שמייצר ידע ומעניק אותו לכלל האוכלוסיות בעלות העניין בבריאות וברפואה. האחריות שלנו היא להעניק טיפול מצוין למטופלים, ובמקביל לחנך את דור העתיד של הרפואה, להוות מודל לחיקוי מבחינת חמלה ומצויינות ,להוביל מחקרים ולהטמיע חדשנות. אני מאמינה שהחיבור בין קליניקה, מחקר והוראה הוא מנוע לשיפור מצויינות הטיפול. לכן אנחנו משקיעים רבות בקידום חוקרים צעירים, בהרחבת הפעילות המחקרית וביצירת שיתופי פעולה עם האקדמיה והתעשייה. מעבר לכך, ידע שקיים בבית החולים וולפסון מוענק גם לאוכלוסיות מוחלשות בארץ ובעולם. אנחנו מעניקים טיפול רפואי במדינות מתפתחות לרבות בתחומים של ניתוחי לב ילדים, ניתוחי טראומה, גניקולוגיה ומיילדות, ניתוחי עיניים ומטפלים באוכלוסיות חסרות ביטוח רפואי בארץ. החינוך לבריאות הוא פן מרכזי בפעילות היומיומית של בית החולים למען כלל הקהילה בישראל, דרך מדיה דיגיטלית, וובינרים, הרצאות, כנסים וכאמור מחקר ואקדמיה.

בעינייך, מהי מצוינות במערכת רפואית ציבורית?

אנחנו משתמשים הרבה במילה 'מצוינות', וברור שטכנולוגיות מתקדמות, השגים במדדים לאומיים ובינלאומיים, מחקר ברמה גבוהה והוראה אקדמית הם תשובה מתבקשת. עם זאת ומבחינתי, מצוינות אמיתית נמצאת ברגעי החסד הקטנים בין מטופל ומשפחתו למטפל, בין עמיתים בעבודה, בין ממונים לעובדים שלהם. כשהמטופל מרגיש שהרופאה הסתכלה לו בעיניים והקשיבה כשדיבר, כשעובדת מקבלת משוב חיובי מהממונה שלה על עשייה מאומצת, כשעובד מסתובב עם חיוך על פניו, אלו דוגמאות לרגעים של מצויינות, אנושיות וחמלה. בעולם הדיגיטלי והרובוטי שרק הולך ומתפתח, מצויינות היא להיות בני אדם זה לזה.

בפרופיל האקדמי שלך מוזכרים תחומי עניין כמו הוגנות בבריאות, גורמים חברתיים המשפיעים על בריאות וחמלה בטיפול רפואי. איך הערכים האלה מתורגמים בפועל לניהול של ארגון גדול ומורכב?

צדק חלוקתי, הוגנות, חמלה, מצויינות באיכות ובשירות הם בין הערכים שעליהם מושתת בית החולים וולפסון והם המנוע הערכי לפיתוח המשאב האנושי בבית החולים. מבחינתנו האדם אינו רק המחלה שלו אלא האדם השלם – עם הרקע החברתי, המשפחתי והכלכלי שלו. בפועל אנחנו פועלים לאורם ללא הפסקה ובהרבה החלטות ניהוליות שמתקבלות.

לאחרונה השתתפת בתוכנית BOLD של אפיק ללמידה על יזמות, חדשנות ומסחור. מה הוביל אותך לתוכנית הזו?

מבחינתי ניהול מצויין כרוך בלמידה מתמדת לשיפור ולקידום מערכת הבריאות. אנחנו חיים בתקופה שבה רפואה משתנה בקצב מסחרר ושמערכת הבריאות נמצאת בעיצומו של שינוי משמעותי. כדי להוביל אותה, מנהלים בכירים צריכים להמשיך ללמוד. תוכנית BOLD המצויינת אפשרה לי להעמיק בעולם החדשנות, היזמות והמסחור, ולהבין כיצד אפשר לתרגם רעיונות שמגיעים מהשטח לפתרונות שישפיעו על מערכת הבריאות כולה. אני מאמינה שמנהיגות מתחילה בסקרנות ובהתחדשות מתמדת. 

מערכת הבריאות נשענת על רוב נשי במקצועות רבים, אך בדרגים הניהוליים והאקדמיים הבכירים התמונה מורכבת יותר. איפה את מזהה היום את החסמים המרכזיים בפני קידום נשים ברפואה ובאקדמיה הרפואית?

בשנים האחרונות היה רושם לשיפור כלשהו, אבל עדיין לא הגענו למצב של חמישים אחוז לפחות איוש תפקידים בכירים על ידי נשים. וזה כנראה כי עדיין קיימים חסמים. לעיתים אלו חסמים מבניים כמו למשל קושי לשלב בין קריירה אינטנסיבית לבין חיי משפחה, ולעיתים חסמים תרבותיים או ציפיות חברתיות. הייתי רוצה לראות יותר נשים שמעזות להגיד: 'אני יכולה ורוצה' ומהבחינה הזו הערך של Bold   הוא בחשיפה לנשים מעוררות השראה ויצירת רשת נשים שמעוניינות להוביל או שכבר נמצאות בעמדת מפתח ויכולות לספר מניסיונן. הרגע שבו יש הבנה שהכול אפשרי – הוא רגע חשוב מאד בהחלטה ללכת למסלול קידום.

האם יש הבדל בין החסמים שנשים פוגשות במסלול הקליני לבין החסמים שהן פוגשות במסלול האקדמי והמחקרי?

הרושם שלי שאין הבדל בין תחומים שונים לבחירה של נשים להתקדם למסלולים ניהוליים בכירים. 

מהן לדעתך הפעולות שאפשר לבצע כדי לקדם הוגנות מגדרית בתחום הרפואה? מה צריך להשתנות בתרבות הארגונית של בתי חולים ומוסדות אקדמיים כדי שיותר נשים יוכלו להתקדם?

בארגונים צריכים תהליכי קידום מובנים ככל שניתן, הכוללים תוכניות מנטורינג, פיתוח מנהיגות, וליווי אישי. כל זה במקביל לעידוד נשים להתמודד על תפקידי ניהול כבר בשלבים מוקדמים של הקריירה. מסלול ההכשרה צריך להיות ברור וחובה בתום מספר שנים של ותק, וכולם צריכים לעבור אותו. ברגע שנחשפים לעולמות ניהול, מתעוררת השאיפה להתקדם, והידע איך לעשות זאת.

את עוסקת גם בפיתוח מנהיגות. אילו יכולות מנהיגותיות חשוב לטפח אצל רופאות, חוקרות ונשות סגל צעירות שנמצאות בתחילת הדרך?

הכישורים החשובים ביותר לקידום קריירה והתקדמות לתפקידים ניהוליים בכירים הינם הכישורים הבינאישיים ויצירת רשתות של מכרים רבים ככל שניתן. זהו תנאי חשוב להצלחה בדרגים בכירים. כישורים נוספים הם סקרנות ולמידה מתמדת, יכולת קבלת החלטות קשות בתנאים של אי ודאות, לדעת לעבוד בצוותים רב-תחומיים, חוסן אישי, גמישות מחשבתית וחמלה. המיומנויות הרפלקטיביות חשובות לא פחות אבל חשוב להבחין בינן לבין ביקורת עצמית מחמירה ושיפוטית שמהווה בדרך כלל חסם לקידום. 

מהו בעינייך התפקיד של ארגונים כמו אפיק באקדמיה בקידום שינוי במרחבים שבהם רפואה, מחקר, ניהול ואקדמיה נפגשים?

ארגונים כמו אפיק ממלאים תפקיד חשוב ביצירת גשרים בין עולמות שלעתים עובדים בנפרד. הם מאפשרים לאנשי אקדמיה, רפואה, תעשייה וחדשנות ללמוד זה מזה, לפתח שיתופי פעולה ולהאיץ את המעבר של רעיונות מהמעבדה אל המערכת הרפואית והמטופלים, כלומר אל העולם האמיתי.

כשאת מסתכלת עשר שנים קדימה, איזו מציאות היית רוצה לראות עבור נשים בוולפסון, במערכת הבריאות ובאקדמיה הישראלית?

בהקשר של שיוויון מגדרי בתפקידי ניהול בכיר אני מקווה לחיות במציאות שבה זה יהיה מובן מאליו שמגדר לא משחק תפקיד בבחירת מנהלות.  אני מקווה לראות יותר נשים בראש מחלקות בבתי חולים ובאקדמיה, ביזמנות וחדשנות, בניהול בכיר ובקבלת החלטות, כאשר הקידום יתבסס על כישורים, מצוינות ומנהיגות בלבד.

מה היית רוצה לומר לרופאה צעירה, חוקרת בתחילת הדרך או חברת סגל צעירה?

אל תפחדי לחלום בגדול, אבל גם אל תחשבי שאת חייבת לעשות הכול לבד. חפשי מנטורים, המשיכי ללמוד, אל תוותרי על הסקרנות שלך ואל תתני לאתגרים זמניים להגדיר את המסלול שלך. הקריירה היא מרתון ולא ספרינט. אם תפעלי מתוך מקצועיות, יושרה ואמונה בדרך, תוכלי להשפיע לא רק על מטופלים, אלא גם על מערכת הבריאות כולה. 

והכי חשוב - אל תחכי שמישהו יבחר בך. אם יש לך רעיון, יוזמה או שאיפה, קומי והציגי זאת בעצמך.