"עדיין אין מספיק תהליכים מבניים משמעותיים שמטרתם לקדם נשים מאוכלוסיות מודרות באקדמיה כבר בשלביהן הראשונים בה"

חוקרות לא מעטות בתחילת הקריירה מתקשות לצאת לפוסט-דוקטורט בחו"ל פעמים רבות בשל אילוצים משפחתיים, ולעיתים מוותרות על הצעות מפתות. מי שלא ויתרה, אבל התמודדה עם תקופה לא פשוטה, היא ד"ר תאיר קרזי־פרסלר, מהתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן.

ד"ר קרזי-פרסלר יצאה לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד, כאשר בן זוגה והילדים נשארו בארץ. "בן זוגי לא היה יכול להצטרף אלי כי הוא קיבל הזדמנות שלא היה יכול לוותר עליה. במקביל היה ברור שאני לא יכולה לוותר על ההזדמנות שאני קיבלתי. ידעתי שאם לא אקבל את ההצעה הזו, שאם לא אצא לפוסט-דוקטורט בחו"ל, יהיה לי קשה מאוד עד בלתי אפשרי למצוא משרה באוניברסיטה בארץ. זו הייתה התנגשות מאוד משמעותית. מצד אחד, זו הייתה שנה של התפתחות ושנה חשובה מאוד לגילוי תחושת המסוגלות והזכאות שלי. מהצד השני זו הייתה שנה לא פשוטה ברמה המשפחתית, כשילדיי ובן זוגי נשארו בישראל".

ד"ר תאיר קרזי־פרסלר, שהתארחה ב"מועדון החוקרות" של אפיק באקדמיה, היא סוציולוגית של מגדר וארגונים המתמחה בניתוח פנומנולוגי של כוח וסוגיות של ערך במרחבים ארגוניים מפרספקטיבה השוואתית. את הדוקטורט שלה כתבה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן, ולאחריו יצאה לפוסט-דוקטורט במחלקה לניהול וכלכלה באוניברסיטה הפתוחה, במהלכו יחד עם פרופ' ורדה וסרמן התמקדה בסוגיות של פגיעוּת מינית בארגונים היפר-גבריים. בהמשך, כאמור, יצאה לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד, במסגרת תוכנית הסקולרס היוקרתית במרכז וות'רהד ליחסים בינלאומיים, והייתה חברה בקבוצת מחקר שעוסק באי-שוויון חברתי השוואתי והכללה (comparative inequality and inclusion) בהובלת אחת הסוציולוגיות המשפיעות בעולם, פרופ' מישל למונט.

ד"ר קרזי-פרסלר, שאף נבחרה לרשימת הצעירים והצעירות המבטיחים של עיתון The Marker ב-2021, חזרה לתוכנית ללימודי מגדר בבר אילן בשנת הלימודים תשפ"ג כמרצה בסגל הבכיר. בהרצאתה למועדון החוקרות הציגה ד"ר קרזי-פרסלר את מאמרה שהתמקד בחוויית הכוח בשדה הארגוני הצבאי, מנקודת מבטן של נשים ששירתו בצבא בעמדות בכירות יחסית. המחקר בחן את האופן שבו הנחקרות עסקו בדרכים יצירתיות כדי לסגל לעצמן כוח, כדי לקבל ערך והכרה. המחקר הדגים כיצד הנחקרות משתמשות לעיתים באותם המנגנונים שיוצרים את אי השוויון על מנת לייצר לעצמן ערך מקצועי.

"עוד כשלמדתי מבוא לסוציולוגיה בתואר הראשון, שם נחשפתי לסוגים שונים של אי-שוויון חברתי, ידעתי שאני רוצה לעסוק לעומק במגדר", מספרת ד"ר קרזי-פרסלר, "כשהגעתי ללימודי התואר השני בבר אילן, 'חיזרתי' אחרי אורנה (פרופ' אורנה ששון לוי – ע.ב.) על מנת שתהיה המנחה שלי לתזה, ודרכה השתלבתי בפרויקט מחקר שהתחקה אחר מקום השירות הצבאי בסיפור החיים של נשים בישראל".

המחקר הזה, אותו הובילו פרופ' אורנה ששון-לוי ופרופ' עדנה לומסקי-פדר, בחן כיצד נשים תופסות את השירות הצבאי מפרספקטיבה של זמן. "במסגרת העבודה הזו הופתעתי לגלות כי מרבית השיח עם הנשים שהשתחררו לפני 20 שנה מהצבא התמקד בכוח, ביחס שלהן לכוח. השיח הזה היה מורכב מתחושות אמביוולנטיות. הנשים דיברו על תחושה של בושה, אשמה והלקאה עצמית על האופן שבו השתמשו בכוח. חלקן אפילו תיארו את השימוש בכוח שעשו כשימוש אלים (למשל, כשדיברו על העונשים שנתנו). מצד שני, מהסיפורים שלהן עלתה גם תחושה של עוצמה מאוד גדולה, של התפתחות. תחושת הכוח גם הוצגה ככזאת שלא הצליחו להשיג אפילו בחיים האזרחיים", אומרת ד"ר קרזי-פרסלר. "הן לא ראו את השיח הזה כסותר, זה היה שיח שמשלב עוצמה ובושה ולכן זה היה כה מעניין לפענוח".

במסגרת הדוקטורט שלה החליטה ד"ר קרזי-פרסלר לקחת את המחקר ההוא לכיוונים נוספים. "רציתי לבחון כיצד נשים בתפקידים בכירים יותר תופסות כוח וכיצד הן שופטות ומפרשות אותו, ולא רק מפרספקטיבה של זמן, אלא בתפקידן כעת".

זווית נוספת שד"ר קרזי-פרסלר ביקשה לבדוק היא מה קורה בהקשר של הסוגיות האלו בארגונים בעלי מאפיינים אחרים, ארגונים בהם יחסי המגדר סמויים יותר, ארגונים שעוברים פורמליזציה של שוויון, ולא סובלים מאי-שוויון מגדרי גלוי ומוצהר כמו בצבא. "המקום המתאים לבחון את הסוגייה הזו היה משרדי ממשלה, ולכן החלטתי לעשות השוואה בכל מה שקשור לתפיסות של כוח במרחבים ארגונים שונים, במטרה להבין מה המקום של המרחב הארגוני בעיצוב של חוויות הכוח".

להבין מה חווים גברים

"כשסיימתי את הדוקטורט נותרו הרבה שאלות פתוחות והחלו להתהוות שאלות חדשות ביחס לחוויות ממוגדרות עם כוח. הבנתי שאני צריכה להבין מה חווים גברים, איך הם חווים כוח בימים האלה", אומרת ד"ר קרזי-פרסלר.

כדי לבדוק את השאלה הזו, החליטה ד"ר קרזי-פרסלר להתמקד בענף ההיי-טק, "מצד אחד זה ענף שנתפס כמרחב פרוגרסיבי, כמרחב שמאופיין באידיאולוגיות שוויון מאוד מתקדמות, אבל מהצד השני זה ענף ממוגדר מאוד שלנשים עדיין מאוד קשה להשתלב בו".

במהלך הפוסט-דוקטורט בארה"ב התמקדה ד"ר קרזי-פרסלר בתפיסות כוח של גברים בחברות טכנולוגיות, תוך השוואה בין התרבות הישראלית לזאת האמריקאית. המחקר העתידי שלה יעסוק בסוגיות של כוח תוך השוואה בין נשים לבין גברים בענף ההיי-טק והאקדמיה. שני מרחבים שמאופיינים בקדמה ובאתיקה של שוויון ובכל זאת, יש בהם מבנים גבריים עמוקים והם עדיין ממוגדרים מאד. "המרחבים האמביוולנטיים הללו מעניינים מבחינה סוציולוגית בבואי לבחון את החיבור בין כוח ומגדר", היא אומרת.

איך את חווה כוח במרחב הארגוני שבו את פועלת?

"כמו חוקרות צעירות אחרות, גם אני מנסה לפלס את דרכי בשדה מוסדי שנתפס ככזה שיש בו תפיסה מתקדמת יחסית ביחס לשוויון מגדרי, אבל מאופיין במשטרים מגדרים מסורתיים שנותנים יתרון לגברים על פני נשים. לצד זה, אני לא יכולה, כשאני מדברת על החוויה הסובייקטיבית שלי, להתנתק מהמקורות המשפחתיים והמעמדיים שלי. הרבה פעמים האקדמיה הייתה מרחב שלא חשבתי שאני ראויה להיות חלק ממנו. המאבק הזה עדיין חלק ממני ואני מתמודדת אתו ביום-יום שלי כחוקרת ומרצה".

מתי התחלת להרגיש שאת מתאימה למרחב הזה, שייכת אליו?

"עם סיום הדוקטורט התחילה להתפתח אצלי חוויה של זכאות להיות חלק מהמרחב האקדמי. אבל חוויה משמעותית יותר של זכאות ושייכות התפתחה באופן מוזר כשהייתי רחוקה מישראל, בשנה שהייתי בהרווארד. שם התחלתי להרגיש שאני נמצאת במקום שמתאים לי, התחברתי למקורות הבסיסיים שמובילים אותי של סקרנות ויצירתיות ביכולתי לומר משהו משמעותי על החברה שאנחנו חיות בה".

אחד הדברים שיש לפעול למענם באקדמיה, כאשר מדברים על שוויון מגדרי, לדברי ד"ר קרזי-פרסלר הוא קידום של נשים מקבוצות מודרות. "כשמדמיינות תפקידים בכירים באקדמיה בדרך כלל מה שעולה אצל רבות ורבים הוא האידיאל טייפ - גברים לבנים, ממעמד מאוד מסוים, כמעין 'אקדמאי אידיאלי' אבל אותה תפיסה קיימת גם לגבי נשים באקדמיה. אנחנו יודעות שהאקדמיה בישראל ובעולם עוסקת תדיר בסוגיות של מגוון, אבל עדיין אין מספיק תהליכים מבניים משמעותיים בתוך האקדמיה הישראלית שמטרתם לקדם באמצעים שונים כבר בשלבים הראשונים מאוד באקדמיה, החל מהתואר הראשון, נשים מאוכלוסיות מודרות, כמו נשים מזרחיות, אתיופיות ופלסטיניות שרבות מהן דור ראשון להשכלה".

לכן היא רואה בחיוב את העבודה של אפיק באקדמיה עם התוכנית " طريقُكِ الأكاديميّة דרכך האקדמית" המסייעת בקידום חוקרות ערביות צעירות ומבטיחות במסלול האקדמי, כמו גם הפעילויות השונות שאפיק באקדמיה מקדם שמטרתן יצירת שינוי בפרקטיקות הממוגדרות שפעמים רבות אינן נראות לעין. "כדי לזהות את הפרקטיקות האלו חשוב להעמיק צדק חברתי באקדמיה, לייצר הכשרות מתאימות, ולהעלות למודעות את ההיבטים החמקמקים האלו. לאפיק באקדמיה יש חשיבות רבה בתהליכים של שינוי התפיסה באקדמיה. זה פורום שיכול לייצר חיבורים חשובים, להיות חלק מאקטיביזם חברתי, ולרתום משאבים אקדמיים לטובת קידום שוויון חברתי במגוון רחב של מעגלים", היא מסכמת.