תא"ל אלה שדו-שכטמן, היוהל״ם (יועצת הרמטכ״ל לענייני מגדר) היוצאת שסיימה תפקידה לפני כחודש וחצי, דיברה על עקרונות האסטרטגיה המגדרית המטכ"לית שאותה כתבה בתפקידה: "תכלית האסטרטגיה - מיצוי ההון האנושי ובתוכו הנשי להגברת האפקטיביות המבצעית של צה"ל". שדו-שכטמן דיברה על החסמים הקיימים ואלו מענים הצבא נותן בתוכנית העבודה לאתגרים אלו, מתוך הבנת הצורך למצות על בסיס כישורים ולא על בסיס מגדר.

אלינוער לויטן, מנכ״לית עמותת שוות, הציגה את פעילות העמותה בהעצמת נערות בגיל ההתבגרות, תקופה קריטית שבה נערות חוות ירידה של 30% בביטחון העצמי. היא הדגישה כי עיצוב מוקדם של דימוי עצמי ומנהיגות הם הבסיס לשינוי חברתי, וכי כיתה ו' מהווה נקודת מפנה משמעותית משום שבשלב זה מתחילות להתעצב תפיסות מסוגלות והכוונה לימודית לקראת בחירת מגמות בחטיבה.

​ד"ר אסתי רידר, סופרת ופוסט דוקטורנטית, שיתפה במסע האישי שלה כחוקרת חרדית והציגה ביקורת חדה על מיסוד ההפרדה המגדרית בהשכלה הגבוהה. ד"ר רידר דיברה על ההסללה הקיימת בחברה החרדית המתחילה כבר בילדות ועל הצרכים הייחודיים של הנשים החרדיות באקדמיה. היא טענה כי נשים חרדיות זקוקות למקום אמיתי באקדמיה הכולל: משרד, תקן ומעמד, דבר שנותר בלתי נגיש לרבות מהן.
 

ד"ר מריאן תחאוכו, ראש המרכז למדיניות כלכלית של החברה הערבית, הציגה ניתוח של השתלבות נשים ערביות בכלכלה הישראלית, תוך הדגשת מגמה חיובית ב-20 השנים האחרונות. ציינה כי רק 28% מפערי השכר מוסברים בהשכלה. היתר נובע מכניסה מאוחרת לשוק העבודה ומגורמים תרבותיים. ד"ר תחאוכו דיברה על השילוב בין השכלה, השתלבות כלכלית ומאפיינים תרבותיים. היא קראה למתן מענה בנושא, שיתמוך בהמשך ההשתלבות של נשים ערביות בכלכלה הישראלית. 

ד"ר שגית קדם-ימיני, ד"ר סיגל נגר-רון וד"ר תמי רזי מהמכללה האקדמית ספיר, הציגו מחקר אינטרסקציונלי על תהליכי קליטה וקידום בסגל האקדמי, שמצא כי גזענות מוסדית מובילה לקידום דיפרנציאלי: גברים אשכנזים ראשונים ואחריהם נשים אשכנזיות, גברים מזרחים, נשים מזרחיות וחברי סגל ערבים. החוקרות גם הציגו את שיטת כריית התהליכים, ששימשה לניתוח הנתונים במחקר זה, ואת הדשבורד האינטראקטיבי שפיתחו לניתוח נתונים מוסדיים.

פרופ' יוסי ניר, ראש המחלקה לפיזיקה של חלקיקים ואסטרופיסיקה במכון ויצמן, הציג נתונים על ייצוג נשים בפיזיקה: 35% בתיכון, 20% באוניברסיטה, 9.5% בסגל האקדמי. הדגיש את תופעת המשוכות השקופות וטען כי שוויון מגדרי בפיזיקה יוביל לשאלות מחקר חדשות ולמצוינות מדעית משופרת.

פרופ' אסנת ליפשיץ מאוניברסיטת רייכמן הציגה את היעד הלאומי של 315 אלף נשים בהייטק עד 2035, תוך הדגשה כי הפערים נובעים מבחירות שונות ולא מהבדלי יכולות. זיהתה את חטיבת הביניים והתיכון כשלבים הקריטיים והמליצה על פתיחת כיתות מצוינות טכנולוגיות ומרכזי למידה אזוריים.

​גב' רות שוהם, מנכ"לית מכון דוידסון, הציגה אסטרטגיית ההתערבות בנקודות מפתח לאורך מערכת החינוך, מגן הילדים ועד התיכון. הדגישה כי התערבות שמתחילה רק בשלב האקדמיה, מגיעה מאוחר מדי ולכן יש צורך בתוכניות שמתחילות כבר בגילאי הגן, היסודי והחטיבה. היא קראה לחברות אפיק באקדמיה לשמש כדמויות לחיקוי ולהשתתף בגיבוש תוכנית פעולה.

גישה התפתחותית לתוכניות עתיד

​פרופ' גלי צינמון, דיקנית הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, הציגה מודל התפתחותי של תכנון קריירה, המציע הסתכלות על קריירה ועל הבחירות המקצועיות שלנו כתהליך התפתחותי מתמשך, תוך הדגשת החשיבות של אוריינטציה עתידית ותחושת שייכות. מתוך תפיסה זו מציעה פרופ' צינמון לעסוק בחינוך לקריירה כבר בשלב הילדות. מחקריה הראו כי חוויות של הדרה במהלך הלימודים הן מנבא מרכזי לעזיבת התחום וקראה ליצירת אקלים ארגוני מעצים.