פרופ' קסידי סוגימוטו (Cassidy R. Sugimoto), שתשתתף בכנס של אפיק כדוברת מרכזית, עשתה את הדוקטורט שלה ב-Information and Library Science אבל את הקריירה שלה באקדמיה התחילה בכלל בלימודי Music Performance. "אני אוהבת אופרה. ניגנתי בחליל צד והחלום שלי היה להשתלב בעולם הזה, לכן פניתי ללימודי Music Performance. במהלך הלימודים בתואר הראשון עבדתי בספריית המוזיקה של האוניברסיטה, שם נוצר אצלי החיבור לתחום ה-Information Science והתחלתי להתעניין בשאלות כמו כיצד אנשים מקבלים גישה למקורות מידע ולידע, מי מייצר את הידע הזה וכיצד אנשים מתוגמלים על העשייה הזו. לכן המעבר ללימודי Information Science היה טבעי עבורי".
פרופ' סוגימוטו, המכהנת כ- Tom and Marie Patton School Chair in the School of Public Policy ב- Georgia Institute of Technology, חוקרת את הדרכים הפורמליות והבלתי פורמליות שבהן ידע מופק, מופץ, נצרך ונתמך, עם דגש על סוגיות של גיוון, שוויון והכלה. "במחקרים שלי אני עושה שימוש בכמויות עצומות של דאטה כדי להסתכל ברמת המקרו איך אנחנו כעולם, כמדינה, כמוסד עושים ידע, למי אנחנו מאפשרים להיכנס לעשייה הזו ואת מי אנחנו מדירים".
בספרה - Equity for Women in Science: Dismantling Systemic Barriers to Advancement, אותו כתבה עם Vincent Larivière, מראים שני החוקרים, בהתבסס על ניתוח של מיליוני מאמרים מדיספלינות שונות, כיצד מבני הייצור והתגמול המדעיים מונעים את קידום הקריירה של נשים.
"למחקר הזה הגענו כמעט בטעות", היא אומרת, "הרצנו את האלגוריתמים על הדאטה, ולא חשבנו שנראה כאלו פערים. הייתי בשוק מהנתונים, מחוסר השוויון. במשך 10 השנים שאחר כך ניסינו להבין את הסיבות – למה עדיין אנחנו רואים כאלו הבדלים בין נשים לגברים בתחום זה. התייחסנו לגורמים ברמת המקרו – דרך הפקת המחקרים, שיתופי הפעולה בין חוקרים ועוד, אבל גם לגורמים חיצוניים כמו השפעה תרבותית וסביבה גיאו-פוליטית. חשוב להגיד כי אי השוויון קיים לא רק בהיבט המגדרי – יש אוכלוסיות נוספות שמודרות על רקע של גזע, שפה ועוד".
המחקר כולל גם המלצות. "צריך להסתכל על הנתונים ברמת האינדיבידואל וברמה המערכתית", היא אומרת, "לאינדיבידואל תמיד יהיה קל יותר להגיד 'אני חלק ממצב מסוים, חלק ממערכת, ואין לי יותר מדי השפעה'. אבל לכולנו יש יכולת להשפיע. כמדענים אנחנו נותנים ביקורת עמיתים, מעורבים לעיתים בבחירות מי יהיו אלו שיקבלו מימון, מנהלים מעבדות, משמשים כמנטורים וכמורים - לכולנו יש אחריות לבדוק אם אנחנו מייצרים אי שוויון ממנו סובלות אוכלוסיות מסוימות. ברמה המערכתית יש עוד המון עבודה – בתהליכים הקובעים מי יקבל מימון, בתהליכי פרסום של מחקרים ועוד".
בתשובה לשאלה האם היא בעצמה חוותה אפליה וחוסר שוויון, פרופ' סוגימוטו אומרת כי היא היתה בת מזל. "הניסיון שלי היה מאוד חיובי. כמי שהתחילה את הקריירה שלה באקדמיה במקביל להקמת המשפחה, תמיד הרגשתי שמקבלים אותי כחוקרת וכאמא, זה אף פעם לא היה עניין. אבל הרבה נשים לא זכו ליחס כה חיובי – אמא שלי היתה אחת מהן. כמדענית היא סבלה מאפליה, והסיפור שלה מלווה אותי".