הבחירה של בנות צעירות מגילי 12 עד 18 במקצועות מדעיים ולהצליח בהם מגיע מן האפשרות של החברה לקבלן במקצועות אלו. אני יכולה לומר את החוויה האישית שלי בתור מי שבחרה מקצוע מדעי – ביולוגיה והצליחה בו. שההצלחה שלי נבעה מהרצון להצליח ולהגיע לתוצאות גבוהות. ואני חושבת שהתפיסה הזו גם באה לידי ביטוי מחוץ לתחום הלימודי. כנשים ההתמודדויות שלנו בחברה הן נושאות משקל למי שאנחנו נהפכות להיות. לדוגמה מגיל צעיר אנחנו מושוות לבנים בתחום הספורט או בחוויה האישית שלנו לעומת הבנים. ומשם נוצרת תפיסה שבשביל להצליח צריכים לעקוף ואף להיות טובות יותר מן הבנים. אך, החברה נותנת את מקומה רק לתפיסה הזו בגילאים צעירים. שהיכנסות לאוניברסיטה מתרחשת לאחר שהבנות חוו המון מכושלים של ביטחון עצמי שבהן החלומות של להיות מדען או לעסוק בקריירה בתחום מדעי נראה רחוק. בצבא יש השואות גורפות בין בנים לבנות. והיכנסות לאוניברסיטה לתחום מדעי נראה לא מושך משום שיש תפיסה מבית הספר (רוב המורות הם נשים [בבית ספרי היה כך]) שמקצועות הומניסטיים הם לנשים שרוצות להקים משפחה. שהזמן שבו המקצוע המדעי לא יכול להיות מוקדש לזמן משפחה. זהי תפיסה שאני לא מאמינה בה. אני מאמינה בשוויון מגדרי, ולשם כך אני כותבת מאמר קצר זה בנושא שבוער בי. אנו יכולים להסיק שהשינוי שמתרחש אצל נשים בגילאים בוגרים יותר נובעים מרצון להקים משפחה ומהתפיסה שאין מקום לנשים במקצועות מדעיים, אם הינם רוצות זמן עם ילדים.
top of page
bottom of page
Comments