מצוינות, אחריות חברתית ושוויון מגדרי - שיחה עם נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, פרופ’ דניאל חיימוביץ

פרופ׳ דניאל חיימוביץ, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון

פרופ’ דניאל חיימוביץ מכהן מאז 2019 כנשיאה השביעי של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

ביולוג בעל שם עולמי, הידוע לא רק בזכות תרומתו המדעית, אלא בזכות סגנון ההובלה העצמאי, השקול והערכי שלו. לאורך כהונתו מקדם חיימוביץ'מצוינות אקדמית לצד אחריות חברתית, ומוביל את האוניברסיטה לעשייה פורצת דרך בתחומים כמו חדשנות, מעורבות אזרחית ושוויון מגדרי, בין היתר באמצעות תכנית 50:50 - מהלך שאפתני לשילוב נשים בעמדות מפתח אקדמיות וניהוליות.

ישבנו איתו לראיון עמוק ומשמעותי, וזה מה שגילינו:

יש הסבורים שמנהיגות אקדמית צריכה להיות ניטרלית ונטולת אג'נדה. אתה פועל אחרת. איך אתה מגדיר מנהיגות אקדמית עם ערכים והאם יש לזה מחיר?

יש הבדל מהותי בין להיות בלתי פוליטי לבין להיות ניטרלי. אני לא מאמין בניטרליות מלאכותית. לאוניברסיטה יש תפקיד מוסרי בחברה, ולנשיא אוניברסיטה יש אחריות להוביל אותה לא רק למצוינות אקדמית, אלא גם למצוינות ערכית.

כמובן שיכולות להיות מחלוקות על הערכים עצמם, ואני משתדל, כאשר זה מתאים, להבהיר מהם הערכים שהנחו אותי בהחלטות שקיבלתי. במקביל, עליי לזכור שאני עומד בראש קהילה הטרוגנית מאוד, במיוחד בכל הנוגע לסוגיות פוליטיות.

ברור שיש לזה מחיר: זה עלול לעורר התנגדויות, ביקורת או עימותים עם בעלי עניין. אבל בעיניי, המחיר האמיתי הוא שתיקה - עמידה מהצד כשמתרחשות עוולות או אי-צדק.

מנקודת מבט של נשיא אוניברסיטה, מה הופך סביבת עבודה למאפשרת ומקדמת מצוינות?

סביבת עבודה שמקדמת מצוינות היא כזו שבה כל אדם מרגיש שהוא שייך, מוערך ויכול להתפתח. זה מתחיל בשקיפות ובבניית אמון, ממשיך בהשקעה בתשתיות מחקר והוראה, וכולל גיוון אמיתי של קולות ודעות.

באקדמיה, מצוינות לא נולדת רק מהמשאבים הטכניים, אלא מהיכולת של אנשים לעבוד יחד מתוך כבוד הדדי וסקרנות אמיתית. כאשר אנשים מרגישים בטוחים לחלוק רעיונות, לערער על הנחות יסוד ולקחת סיכונים אינטלקטואליים - זה המקום שבו מתרחשת חדשנות אמיתית.

לעיתים נשמע שאיזון מגדרי מגיע "על חשבון איכות". איך אתה מתמודד עם טענה כזו?

זו טענה שמבוססת על הנחת יסוד שגויה לחלוטין. איכות אינה נגזרת של מגדר - היא נגזרת של כישרון, עבודה קשה וחדשנות. כאשר פותחים את השערים בפני כלל הכישרונות ומסירים חסמים מבניים, איכות המחקר וההוראה רק משתפרת.

איזון מגדרי - כמו כל צורה אחרת של הכללה - איננו פשרה, אלא הרחבת בסיס המצוינות. כאשר יש לנו גיוון של נקודות מבט, רקע וחוויות, המחקר והחשיבה האקדמית הופכים עשירים יותר ויותר חדשניים.

הובלת שינויים משמעותיים באוניברסיטת בן-גוריון - איזו יוזמה בנושא שוויון מגדרי הכי קרובה לליבך, ולמה?

היוזמה הקרובה לליבי ביותר היא תכנית 50:50, שמטרתה להגיע לשוויון מגדרי מלא בכל הדרגים האקדמיים והניהוליים. היא קרובה לליבי משום שהיא משקפת מחויבות לשינוי מבני אמיתי, לא רק קוסמטי או סמלי.

מדובר בתהליך ארוך טווח, שאושר על-ידי הסנאט, המבוסס על איסוף נתונים שיטתי, בניית תוכניות קידום מותאמות והכשרת מנהיגות מכלל הקבוצות. זה לא רק יעד נומרי - זה שינוי תרבותי מקיף.

כיום רק כ-27% מהפרופסוריות בישראל הן נשים. מהו בעיניך החסם המרכזי, ואיך נשיאי האוניברסיטאות יכולים לשנות זאת?

החסם המרכזי הוא שילוב מורכב של גורמים מבניים ותרבותיים: נטל משפחתי לא פרופורציונלי שמוטל על נשים, הטיות לא מודעות בתהליכי קידום והערכה, ורשתות חברתיות ומקצועיות שהיו היסטורית סגורות בפני נשים.

נשיאי האוניברסיטאות יכולים לשנות זאת באמצעות הצבת יעדים ברורים וניתנים למדידה, יצירת מסלולי קידום מותאמים לאתגרים הייחודיים, והטמעת הכשרה למנהלים בנושא הטיות מגדריות. החשוב ביותר: יצירת תרבות אקדמית שתומכת בכל החוקרים והחוקרות לאורך המסלול שלהם.

אם היית צריך לבחור יוזמה אחת בלבד, איזו יוזמה זו הייתה ולמה?

הייתי בוחר שוב בתכנית 50:50. היא לא רק סמלית - היא משנה את המערכת מבפנים. היא מציבה יעד שאי אפשר להתחמק ממנו ומחייבת אותנו למדוד, לעקוב ולהתאים את עצמנו לאורך הדרך.

בפועל, ההשפעה כבר ניכרת: כשהתחלתי את כהונתי ב-2019 לא הייתה אף סגנית נשיא אישה והייתה רק דיקאנית אחת. היום 2 מתוך 5 סגני הנשיא הן נשים, ו-4 מתוך 8 דיקאנים הן נשים. זה מוכיח שכאשר יש מחויבות אמיתית ותוכנית ברורה, השינוי אפשרי.

האם אתה חש התנגדות ליוזמות לקידום נשים? ואם כן, האם רק מגברים או גם מנשים?

כן, לעיתים יש התנגדות - והיא מגיעה משני המינים, אם כי מסיבות שונות. מגברים, לעיתים לא מתוך התנגדות עקרונית לשוויון אלא מתוך עיוורון לאתגרים הקיימים או חשש שזה יפגע בסטטוס קוו שמשרת אותם. מנשים, לעיתים כאלה שחוו קידום בסביבה תחרותית במיוחד וחוששות שיוזמות כאלה "יערערו" את הישגיהן או יפחיתו מערכן.

המפתח הוא דיאלוג פתוח והצגת נתונים המראים ששוויון הוא רווח לכולם - לא משחק סכום אפס. כאשר יש יותר גיוון במקומות קבלת החלטות, כל הארגון מרווח.

מה עמדתך בנוגע לסוגיות הבוערות על הפרק, כמו הפרדה מגדרית באוניברסיטה?

האקדמיה היא מרחב שבו כל אחד צריך להרגיש שייך, אך היא גם מחויבת לשמור על עקרונות חופש ושוויון. אני מתנגד להפרדה מגדרית בקמפוסים של אוניברסיטת בן-גוריון, כי היא מנוגדת לרעיון של מרחב אקדמי פתוח ושוויוני.

מצד שני, כמוסד שמבקש להרחיב נגישות, איננו יכולים להתעלם מהמציאות החברתית בישראל. לכן יזמנו תוכנית מכינה נפרדת מגדרית לסטודנטים חרדים, שנועדה לשלבם בהמשך בתוכניות הרגילות שלנו.

כך ניתן לתת פתרונות רגישים תרבותית - אך לא במחיר ויתור על ערכי היסוד שלנו. זה איזון עדין בין כבוד לגיוון לבין שמירה על עקרונות. איזו עצה היית נותן לאקדמאית צעירה שרוצה לחקור, להשפיע ולהגיע רחוק?

ראשית, האמיני בעצמך ובכישורים שלך. בחרי מנטורים ומנטוריות איכותיים - גם נשים וגם גברים - שיכולים להדריך אותך בדרך. הקיפי את עצמך ברשת תומכת של עמיתים וחברים שמאמינים בך.

אל תפחדי לקחת סיכונים אינטלקטואליים, לחקור נושאים חדשניים ולבקש את מה שאת צריכה - מימון, הזדמנויות, הכרה. הכי חשוב מכל: אל תוותרי על מקומך סביב השולחן שבו מתקבלות ההחלטות. נוכחות נשים בעמדות מפתח היא חיונית לא רק לקריירה האישית שלך, אלא לשינוי המערכת כולה. יש סיפור או רגע אישי שעיצב את המחויבות שלך לשוויון מגדרי?

כדי להבין את המחויבות שלי לשוויון מגדרי, צריך להבין את נקודת המבט האישית שלי. התקבלתי לאוניברסיטה בארצות-הברית בזכות תוכנית אפירמטיב אקשן לאנשים מהפריפריה הגיאוגרפית - וזה פתח בפניי את הדלת לעתיד שלא יכולתי לדמיין אחרת.

הבנתי מהניסיון האישי שלי כמה חשוב שהזדמנויות יהיו פתוחות לכולם, ללא קשר למוצא או מגדר. שוויון מגדרי בעיניי הוא יצירת אותן הזדמנויות שוות לכולם. כאשר אנחנו עושים זאת, אנחנו לא רק עושים צדק - אנחנו מגדילים את הפוטנציאל שלנו למצוינות כחברה. מה החזון שלך לאקדמיה הישראלית, ותפקידן של נשים בעוד עשור?

אני רואה אקדמיה ישראלית מגוונת יותר, פתוחה לעולם, מובילה במחקר ובחדשנות - ומשקפת באמת את כלל החברה בכל עושרה ומגוונה. אקדמיה שבה מצוינות לא תלויה במגדר, במוצא או ברקע כלכלי, אלא בכישרון ובמסירות.

בעוד עשור, נשים לא יהיו "נושא" לשיח על ייצוג או אתגר שצריך לפתור, אלא חלק שווה וטבעי מההנהגה, מההוראה ומהמחקר בכל התחומים. זה החזון - ואני מאמין שהוא בר השגה.