פרופ’ יונינה אלדר– חוקרת, מהפכנית, מחנכת

פרופ’ יונינה אלדר היא אחת הנשים היחידות מהמגזר הדתי שהגיעו לעמדות בכירות בתחומי המחקר ההנדסי והטכנולוגי בישראל – והצליחה לעשות זאת תוך שילוב בין מצוינות מדעית, מחויבות ערכית ועשייה חברתית.

היא מובילה מחקר פורץ דרך בתחומים כמו בינה מלאכותית, דימות רפואי ורדאר, ועדיין מקפידה לראות באקדמיה זירה של השפעה, הכלה וערכים אנושיים. לאורך הדרך היא מתעקשת לשלב בין משפחה, אמונה, קריירה מדעית ומעורבות חברתית – לא כפשרה, אלא כדרך חיים.

את אחת הנשים הדתיות הבודדות שהגיעו לעמדות בכירות באקדמיה הישראלית. איך הדרך הזו נראתה מבפנים, ואילו חסמים נאלצת לפרוץ בדרך?

גדלתי בבית דתי-לאומי שבו ההשכלה לא הייתה רק מטרה אישית – אלא שליחות חברתית. הוריי החדירו בנו אהבה לידע, סקרנות אמיתית ומחויבות לאחריות ציבורית, מתוך אמונה שאפשר לחשוב אחרת, לפרוץ גבולות ולבחור בדרך האישית הנכונה – גם אם אינה שגרתית. הם חינכו אותנו לסקרנות, לדיון פתוח ולמצוינות – לא כדרישה חיצונית, אלא כערך פנימי.

ליוו אותי לאורך הדרך מנטורים יוצאי דופן – פרופ’ אריה ירדאור, פרופ’ אודי וינשטיין ופרופ’ אלן אופנהיים – שהטמיעו בי את ההבנה שכדי ליצור פריצת דרך, צריך לחשוב לעומק – אבל להסביר בפשטות. זו הפכה להיות הגישה שאני מנסה להוביל גם היום – במדע, בהוראה, ובעיקר בהובלת צוותים מגוונים שפועלים יחד.

את עוסקת בעולמות עתידיים כמו בינה מלאכותית, דימות רפואי ורדאר. איך את רואה את הקשר בין חדשנות טכנולוגית לאחריות חברתית?

תמיד היה לי חשוב שהלימודים שלי ישלבו ידע תיאורטי ועבודה מעשית שמשפיעה על החברה – מדע טהור ומדע יישומי הכולל עבודה עם אנשים, בתקווה שישפיע על חייהם. לתפיסתי, חדשנות טכנולוגית חייבת לצעוד יד ביד עם אחריות חברתית.

המעבדה שלנו שמה דגש על יישום, ועובדת בשיתוף עם בתי חולים וחברות, כדי לפתח ולבדוק טכנולוגיות שיכולות לשפר את רווחת האנשים.

הצוות שלנו מגוון מאוד – מהנדסים ומהנדסות, מדעני ומדעניות מחשבים, קלינאים וקלינאיות – כולם חלק מהרשת הזו ומשתלבים בתוכה, כמו גם המחקר שנעשה על ידי הסטודנטים במעבדה. הצוות אינו מסתפק בפיתוח שיטות, אלא מנסה ליצור מענה מקיף – החל מהרעיון הפיזי או המתמטי על האופן שבו ניתן לשפר את קליטת האותות ואיכות המידע, דרך שיטות לעיבוד המידע (לעיתים רבות בעזרת פיתוחי בינה מלאכותית), ועד לפיתוח ההנדסי של מוצר שעושה שימוש בטכנולוגיה.

מעבר למחקר, אני רואה בעשייה החברתית חלק בלתי נפרד מהזהות המדעית שלנו. חברי המעבדה מתנדבים בעבודה חקלאית, תומכים באנשים עם מוגבלויות, ומובילים יוזמות חינוכיות בפריפריה – כולל סדנאות לתלמידים ותלמידות ממגזרים שונים, קבוצות מחוננים ותלמידות מדעים. אנחנו פועלים מתוך אמונה שמדע שייך לכולם, ושכל ילדה וילד יכולים לראות את עצמם כחלק מהעתיד המדעי והטכנולוגי.

זו גם הסיבה שאני משתדלת לבנות צוותים מגוונים – מגדרית, דתית, גיאוגרפית ופוליטית. לא רק מתוך תפיסה מוסרית, אלא מתוך הבנה שזהו מתכון ליצירתיות, לחשיבה רחבה ולמודל של עשייה משותפת מתוך כבוד הדדי

איך הצלחת לשלב בין מחקר פורץ דרך, משפחה עם חמישה ילדים ואורח חיים דתי? האם היו נקודות שבהן הרגשת קושי?

אני חושבת שהאיזון בין קריירה אקדמית, גידול משפחה ועשייה חברתית הוא אתגר מתמשך, במיוחד לנשים – ולעיתים עוד יותר לנשים דתיות. מדעניות רבות נאלצות לבצע בחירות קשות שמגבילות את ההחלטות שלהן ומעכבות את הצמיחה המקצועית, או אף מונעות אותה.

כאם לחמישה ילדים – יונתן (26), מוריה (22), טל (19), נעה (13) ורועי (10) – וכאישה המחויבת לדת ולמשפחה, חוויתי מקרוב את הקונפליקט בין הרצון להצטיין בתחום כה תובעני לבין המחויבות לבית. דווקא מתוך המתח הזה צמחו עבורי העוגן, ההשראה והמשמעות. הילדים שלי הם לא רק מקור שמחה – אלא גם המורים שלי לחיים.

הם לימדו אותי על סבלנות, התבוננות, והיכולת להבחין במהות. הרבה מתפיסת ההובלה שלי – במעבדה ובחיים – נובעת מהאימהות.

האתגרים בדרך גרמו לי להבין את חשיבותה של מערכת תומכת באימהות בשילוב עם קריירה, ובמיוחד באקדמיה. כאישה דתייה, אני מרגישה לעיתים את המתח בין העולם הערכי-רוחני לבין האקדמיה המודרנית. מבחינתי, אמונה ומדע אינם סותרים – הם משלימים.

האמונה מעניקה למדע מצפן מוסרי, ומזכירה לי למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים.

הקושי נובע לעיתים מהיעדר תמיכה מערכתית – במיוחד בתחילת הדרך. אני מאמינה שמוסדות אקדמיים (וכל ארגון בעצם) צריכים לשאול את עצמם לא רק איך נשים מצליחות למרות הכל, אלא איך אנחנו עוזרים להן להצליח.

אני פועלת יחד עם עמיתות ועמיתים ששותפים לאותה מטרה – לבנות סביבה תומכת שתאפשר למדעניות להמשיך בקריירה מצוינת במקביל לאימהות. אני רואה בזה אחריות אישית וגם מערכתית.

אם אנחנו רוצות לראות יותר נשים מובילות מחקר – אנחנו חייבות לדאוג שהדרך לשם לא תהיה כל כך רצופת מכשולים.

עבורי, הבחירה לחיות חיים של משמעות – גם בבית וגם באקדמיה – היא לא ויתור. היא ביטוי לאמונה שאפשר (וצריך) לעצב מסלול חיים שמשקף את כל הזהויות שלנו, מבלי לוותר על אף אחת מהן.

את פורצת דרך בעולם שעדיין ברובו גברי. איך הרגשת לאורך השנים במרחבים האקדמיים והטכנולוגיים, והאם משהו השתנה בהם לדעתך?

כשהתחלתי את דרכי, כמעט לא היו נשים סביבי – לא בפקולטה, לא בכנסים, ולא במוקדי קבלת ההחלטות. לעיתים התחושות היו של בדידות, ולעיתים – הצורך המתמיד להוכיח שמקומי שם.

האתגרים היו רבים, גם כמדענית בעלת משפחה, וגם בשל הטיות – גלויות וסמויות – בעיקר בתחומי ההנדסה.

לכן היה לי חשוב לפעול גם לקידום נשים באקדמיה, ולא רק למחקר. בשנים האחרונות אני עומדת בראש ועדת ההיגוי לקידום הוגנות מגדרית במוסדות להשכלה גבוהה, שהקימה את תוכנית “קו המשווה” – תוכנית לקידום נשים באקדמיה בכל שלב, המתגמלת מוסדות לפי עמידה ביעדים.

אני מאמינה ששינוי אמיתי מתחיל בסביבה הקרובה – ולכן במעבדה שלי אנחנו בונים תרבות של גיוון והכלה, לא כסיסמה אלא כעיקרון עבודה.

גיוון מגדיל יצירתיות, מעשיר את החשיבה – ובסופו של דבר מחזק את התוצרים המדעיים עצמם

האם יש דמות נשית אחת שהשפיעה עלייך במיוחד במסע שלך, ואם כן – איך היא עיצבה את הדרך שלך?

ההשראה העיקרית שלי באה מההורים שלי – שניהם מחנכים מסורים, שתמיד שאפו להשפיע על החברה. הם לימדו אותנו על העולם בכל הזדמנות, אפילו בטיולים ובארוחות ערב משפחתיות.

הם חינכו אותנו להאמין בכוח של חינוך, של נתינה ושל מעורבות חברתית.

למדתי מהם שהשפעה אמיתית נעשית לא רק באולמות ההרצאות או במעבדות – אלא בכל מפגש אנושי. גם היום, כשאני בוחרת פרויקטים מחקריים או יוזמות חברתיות, אני פועלת לאור הערכים שהם הנחילו בי.

אם היית פונה עכשיו לנערה צעירה בחברה הדתית שחולמת לשנות את העולם – מה היית אומרת לה?

הייתי אומרת לה – תעזי. תחלמי בגדול, תבני את דרכך מתוך חיבור לערכים שלך.

אין דרך אחת להיות מדענית, או מובילה, או משפיעה – יש את הדרך שלך. ואת הדרך הזו אף אחד לא יכול לשרטט במקומך.

המדע זקוק לנשים חושבות, מרגישות, יצירתיות – במיוחד כאלה שמחברות בין תחומי דעת, בין עולמות, בין אנשים.

הייחוד שלך – במיוחד במה שנדמה אולי כשוני – הוא הכוח שלך.

נשים רבות מביאות איתן יכולת טבעית להוביל שיתופי פעולה, לחבר בין תחומי ידע שונים, ולהתמקד במחקר שמחובר לעולם האמיתי – לבריאות, לחברה, לקיימות. לעיתים קרובות הן בוחרות לעסוק בנושאים בעלי השפעה חברתית עמוקה, ומונעות מרצון אמיתי לגשר בין טכנולוגיה לבין צרכים אנושיים.

למרות שלעתים יש בקרב נשים בכלל, ובקרב נשים דתיות בפרט, חשש שהן אינן מתאימות לעולמות הללו – בפועל, דווקא הן מחזיקות ביכולות ובתפיסה הנחוצה להוביל שינוי אמיתי.

חפשי דמויות השראה, תבני רשת תמיכה, ואל תחששי להיות הראשונה. לפעמים הדרך מרגישה בודדה בהתחלה – אבל בסוף, את סוללת אותה גם עבור אחרות.

היום רק כ־27% מהפרופסוריות בישראל הן נשים. מה לדעתך החסם הכי גדול שעוד עומד בפני נשים באקדמיה?

לצערי, עדיין קיימות באקדמיה הטיות – בין אם גלויות ובין אם סמויות.

לדוגמה, בנושא הגשת מועמדויות לחברות בארגונים מקצועיים – חלקם אינם מעניקים הכרה שווה לחברות פעילות, למרות תרומתן. סקר של IEEE דיווח לאחרונה כי למעלה מ־70% מהנשים דיווחו על השפעה שלילית על הקריירה שלהן כתוצאה מהמגדר שלהן.

אני מאמינה שקידום הזדמנויות אמיתיות – כמו הרצאות מוזמנות, מועמדויות לפרסים והכרה מקצועית – היא דרך חיונית להתמודדות עם הטיות מובנות.

מעבר לכך, ישנה גם מציאות של קושי לשלב חיי משפחה עם קריירה אקדמית תובענית.

מערכת שדורשת מנשים “להסתדר למרות הכל” – במקום לאפשר להן להצליח – מדירה את הכישרונות החזקים ביותר.

נדרש שינוי עמוק: גם במדיניות הארגונית, וגם בהבנה החברתית.

רק אם נשים יחושו שיש להן ערך, תמיכה וביטחון – נראה שינוי אמיתי בשיעור הנשים שמובילות מחקר ואקדמיה בישראל.

מה הדבר הכי מפתיע שאנחנו לא יודעים עליך?

השם שלי, יונינה – יונה קטנה – נבחר כהצהרה של הוריי לשלום ותקווה.

המשפחה שלי עלתה מטורונטו לישראל מתוך תחושת שליחות ציונית, ואני משתדלת להמשיך את הדרך הזאת – עם אמונה עמוקה במדינה, בעם שלנו, וביכולת שלנו לתקן ולבנות. גם כשזה קשה – ואולי דווקא אז.

על אף האתגרים שבהובלת מחקר מדעי, אני חושבת שזה מרגש ומתגמל לדעת שלעבודה שלנו בישראל יש השפעה ישירה על עתיד המדינה