היכן משתנה המשוואה?
מילדות חונכנו לפי "הגישה המגדרית", החל מהגן בה הכרנו לראשונה את המגדריות התמימה והסימבולית
שבצבע - ורוד לבנות וכחול לבנים, בכיתה א' בה למדנו את יסודות השפה העברית שבבסיסה ההבחנה
המגדרית בין לשון פנייה נקבי לזכרי, ונוכחנו לזליגה הישירה אל תחביבינו בשעות אחר הצהריים - בנות
מועדות למחול ובנים למרגש. לאחר מכן בחטיבת הביניים בשיעורי ספורט הופרדנו לקבוצות של בנים ובנות,
וכך גם בשיעורי החינוך המיני. המפגש הבלתי פוסק עם המגדר, מניח את האדם הצעיר חשוף להשפעת
הבניות חברתיות הקשורות בנושא זה. ומכאן עולה הסוגייה הנוכחית - ישנן יותר בנות הנרשמות ללימודים
גבוהים במקצועות ההומניים לעומת המדעיים. ואז נשאלת השאלה - האם כפי שיש צבעים "של בנות" וצבעים
"של בנים" גם קיימים מקצועות לנשים ומקצועות לגברים?
כמובן שבבסיסה, השאלה היא רטורית, הנושאת בתוכה אמת סוציולוגית מטרידה אך מובהקת. כפי שמספרת
לנו ההיסטוריה, לשאלה זו תשובה ברורה. רוזלינד פרנקלין היא דוגמא אחת לכך. הבעלות הגברית המודרנית
על הקהילה המדעית היא תופעת לוואי של החינוך המגדרי אליו הורגלנו יחד עם השורשים הפטריאכלים של
החברה. ישנו גם הסבר פסיכולוגי לתופעה - האישה הנתפסת כדמות המטפלת (דמות האם), רואה בעצמה
בהשתקפות ישירה מהחברה, את מקומה בשדות הטיפוליים ולאו דווקא המחקריים.
בית הספר כיום, מהווה מעין חממה אוטופית השואפת לטיפוח בני הנוער לערכים אידיאלים (רק תעיינו בספר
האזרחות שלנו כדי לקבל רעיון כללי), ולכן נערות צעירות מרגישות בטוחות להפגין את יכולתיהן בסביבה
שוויונית המקדשת למידה והצטיינות נוכח השפעה מזערית של נורמות חברתיות הסובבות סביב מגדר. וכאן
למעשה משתנה המשוואה, כאשר אותן נערות יוצאות מכותלי בית הספר ופוגשות במציאות החברתית שבה
המדע נתפס כתחום "גברי" (כפי שכחול הוא צבע של בנים).
ולכן (to compartmentalize) והיכן שוכן הפתרון? בתפיסה האנושית אנו מורגלים לחלק למחלקות וקטגוריות
לא אתיימר להציע שינוי תפיסתי ללא שינוי תצוגתי מקדים. כלומר, היח"צ של מקצועות המדע צריך להראות
חזות נשית כדי שנאמין שהוא באמת מקצוע "של נשים".
Comments