top of page

תום אורן, למדה בבית הספר הכפר הירוק

מראש זה מתחיל בחיתול ורוד וחיתול כחול. ממשיך במטבח צעצוע ומכוניות מפלסטיק. ואיך אפשר לשכוח את הברביות הרזות בצורה מחליאה, וחיילי צעצוע חסונים עם רובים וטנקים.

עוד לפני הרגע בו אנו מגיעים לעולם, נוצרת הפרדה חד משמעית ונצחית המשפיעה על כל מסלול חיינו. באותו רגע בו המקל המכוסה באותו ג'ל קר נוגע בבטנה התפוחה של אותה אישה הריונית, והרופא קורא בהתרגשות "זו בת!". ברגע זה ממש, במציאות העקומה בה אנחנו חיים, נחרץ גורלו של העובר. וכשאותה תינוקת תיוולד, הקירות בחדרה כבר יהיו צבועים בורוד, הברביות כבר יהיו מונחות בארון, השמלות הנוצצות, המבטים המזלזלים, האמירות העוקצניות, הכל כבר יחכה לה.

אנו רוצים לחשוב על עצמנו כחברה ליברלית ומתקדמת. נכון שהיום כבר מותר לנשים להצביע, אבל לא די בכך. גם במציאות ה"מתוקנת" בה אנו חושבים שאנו חיים, יש לא מעט חוסר שוויון המתבטא כמעט בכל תחומי החיים, ובין השאר בבחירת מגמות בתיכון ובאקדמיה. והחלק האבסורדי הוא שחוסר השוויון לא נובע מקושי פנימי, הרי נמצא כי נשים מוציאות ציונים גבוהים יותר מגברים במקצועות ריאליים, אלא נובע מקושי חיצוני. חוסר השוויון נובע מתכתיבי חברה הנוטים לחלחל לתוכינו, וגורמים לנשים רבות לא להאמין ביכולות שלהן להצליח בלימודי מדעים או הנדסה. איפשהו בתת המודע שלנו, עוד נמצאת אותה תפיסה מיושנת בה הגבר הוא החזק, המצליח, המפרנס, והאישה בבית, מגדלת ילדים ומבשלת.

אנחנו גדלות לתוך עולם בו על הנייר מתקיים שוויון (לכאורה), לכולם ניתנות אותן הזדמנויות ואפשרויות. אלא שבתפיסה הרווחת כיום, נשים הן עדינות, אמוציונליות - דבר שבאופן אוטומטי מתקשר למקצועות הומניסטיים ויותר "עדינים" כביכול. ואילו גברים מתקשרים לחוזק, אולי אפילו כוחנות, ראייה קרה, רציונלית ומחושבת, המתאימה לדפוס של המקצועות הריאליים.

בתור תלמידה של 5 יח"ל מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה, כימיה ורפואה, קיבלתי לא מעט תגובות בנושא. חלקן מפרגנות ומתפעלות, וחלקן קצת פחות. "למה שתעשי כזה דבר?", "את בטוחה שזה לא יותר מדי עבורך?". ולפעמים אני נוטה לחשוב אם אותן אמירות מקטינות עדיין היו נשלחות לעברי, במידה והיה לי עוד איבר בין הרגליים.

אני לא יכולה להתכחש לכך שיש לא מעט הבדלים בין המינים. ולכן אני לא מאמינה בשוויון מלא, מפני שאם נקודת המוצא שונה, לא ניתן לצפות לתוצאה זהה דרך שימוש באותם אמצעים. לא אתיימר לומר שיש בידי את הפתרון המושלם שיתקן את בעיית השוויון המגדרי, הקיימת מאז ומעולם. אך דבר אחד ברור לי, וזה שינוי התודעה. שינוי אותן תפיסות המתחילות עוד בילדות, שגורמות לנשים לא להאמין בעצמן, ובסביבה הקרובה להן להיות ביקורתית במקום להיות מעצימה. והשינוי יכול לבוא רק ממקום אחד - חינוך. גם תכנים המועברים בגנים ובבתי הספר כמובן, אבל החינוך האמיתי והמהותי ביותר מגיע מהבית. זוהי אחריות של כל אחד ואחת מאיתנו לגדל דור שמעצים נשים, מקדם ערכי שוויון וכבוד. והכי הכי חשוב - תאמינו בעצמכן.


9 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page