מצוינות, אחריות והוגנות מגדרית: שיחה עם פרופ' עמי מויאל

פרופ' עמי מויאל הוא יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה, פרופסור להנדסת חשמל ומחשבים ובעל ניסיון של למעלה משלושה עשורים בצומת שבין אקדמיה, תעשייה ומדיניות ציבורית. לפני מינויו עמד בראש המכללה האקדמית להנדסה אפקה והוביל בה שינוי אסטרטגי רחב היקף, שכלל פיתוח מודל חינוכי מבוסס כישורים והרחבת פעילותה האקדמית והחוץ־אקדמית. קודם לכן כיהן בתפקידי ניהול בכירים בתעשיית ההיי־טק, בהם מנכ"ל חברה בתחום זיהוי הדיבור. לצד פעילותו האקדמית והניהולית שימש יו"ר קרן אייסף לקידום מצוינות ונגישות להשכלה גבוהה ויו"ר המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח), ופעל לחיזוק הרצף החינוכי בתחומי המדע והטכנולוגיה. בתפקידו הנוכחי עומד מויאל בנקודת הכרעה מערכתית, שבה מתקבלות החלטות אסטרטגיות המשפיעות על מבנה מערכת ההשכלה הגבוהה, על המחקר המדעי, על פיתוח ההון האנושי ועל דמותה העתידית של האקדמיה בישראל.

פרופ׳ עמי מויאל, יו״ר ות״ת

כניסתך לתפקיד יו"ר ות"ת מתרחשת בתקופה של שינויים ואתגרים במערכת ההשכלה הגבוהה. מהם, לדעתך, האתגרים המרכזיים בקידום מצוינות אקדמית והוגנות מגדרית במסגרת תפקידך?

אכן מערכת ההשכלה הגבוהה ניצבת כיום בפני מגוון רחב ומורכב של אתגרים. האתגר המרכזי בנושא קידום מצוינות אקדמית והוגנות מגדרית הוא להגיע להבנה מערכתית שלפיה עידוד מצוינות אקדמית והקפדה על הוגנות מגדרית אינם עומדים זה מול זה, אלא שזורים ותלויים זה בזה. עלינו להבטיח שקידום סגל אקדמי יתבסס בראש ובראשונה על מצוינות אקדמית, ובמקביל להתמודד עם חסמים שמובילים לכך שככל שמתקדמים בדרגות האקדמיות, שיעור הנשים הולך ופוחת. האתגר הבסיסי הוא להתמודד עם תפיסות תרבותיות ודפוסים מערכתיים ולפעול להרחיב את מעגל המשתלבות בתחומי ה־STEM, ולהמשיך לבסס חינוך מדעי־טכנולוגי לאורך הרצף החינוכי – ממערכת החינוך, דרך צה"ל, האקדמיה ועד לתעשייה – כמנוע של הון אנושי שמממש את מלוא הפוטנציאל של החברה הישראלית. תת־ייצוג של נשים, במיוחד בתחומים מדעיים והנדסיים, אינו רק סוגיה ערכית; הוא פוגע באיכות המערכת עצמה. ארגון שאינו מגוון מפסיד עומק מחשבתי ופרספקטיבות שונות שמובילות לקבלת החלטות טובות יותר. תפקידה של ות"ת הוא לכוון, להציב סטנדרטים, לייצר תמריצים יעילים ולמדוד תפוקות – כך שהוגנות מגדרית תהפוך ליעד אסטרטגי של המוסדות, ולא רק לעמידה בדרישות רגולטוריות.

לאורך הקריירה שלך שילבת בין תעשייה לאקדמיה - כמנכ"ל חברה בתחום זיהוי הדיבור, כנשיא המכללה האקדמית אפקה וכחוקר בתחומי הבינה המלאכותית. כיצד הרקע הייחודי הזה מעצב את תפיסתך לגבי תפקיד ות"ת ואת מדיניות התקצוב והפיתוח של מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל?

הניסיון שצברתי בתעשייה ובאקדמיה לימד אותי שמדיניות נכונה אינה נבחנת רק בהצהרות, אלא ביכולת לעמוד ביעדים ולייצר תוצאות בשטח. בתעשייה אתה נמדד על תפוקות מדידות במגוון פרמטרים ועל היכולת להגיב במהירות למציאות המשתנה בקצב הולך וגובר, ובאקדמיה אתה מחויב לעומק, לאיכות ולחופש מחשבתי — ות"ת צריכה לשלב בין שני העולמות. ניהול שינוי הוא חלק בלתי נפרד מהתפקיד: החלטות שהתקבלו בעבר התקבלו בהקשר מסוים, אבל המציאות המדעית, הטכנולוגית והחברתית משתנה כל הזמן, ולכן נדרשת חשיבה ביקורתית מתמדת ונכונות לאתגר גם הנחות יסוד קיימות. המשמעות היא לבנות מדיניות תקצוב התומכת ביעדי התכנון והפיתוח של מערכת ההשכלה הגבוהה, מחזקת מצוינות מחקרית והוראתית, ובמקביל מעודדת חדשנות, רלוונטיות ופיתוח הון אנושי. כאשר מגדירים יעד אסטרטגי ברור ומגבשים  תמריצים, תשתיות ותרבות ארגונית — המערכת יודעת לנוע קדימה, תוך הקפדה על יעדיה וערכיה הבסיסיים.

לאחרונה אושרה האפשרות למכללות לנהל ועדות קידום עצמאיות. כיצד אתה מעריך שהחלטה זו תשפיע על קידום הוגנות מגדרית וגיוון בסגל האקדמי? 

הרחבת הסמכות לניהול ועדות קידום עצמאיות היא ביטוי להבשלה של המוסדות השונים והמערכת כולה, ולהכרה באחריות המקצועית של המוסדות לקידום חברי הסגל שלהם. ההשפעה שלה על הוגנות מגדרית וגיוון לא תהיה אוטומטית — היא תלויה באיכות התהליכים שייבנו סביב אותה סמכות. אם הקריטריונים יהיו שקופים, אם ועדות הקידום יהיו מגוונות, ואם תתקיים בחינה שיטתית של דפוסי קידום לאורך זמן — ההחלטה יכולה לחזק גיוון ולהרחיב את מעגלי המצוינות. אך עצמאות וסמכות מחייבות גם אחריות: המל"ג תמשיך לעקוב אחר נתוני קידום וייצוג, לוודא שהסטנדרטים האקדמיים נשמרים, ולבחון האם הסמכות החדשה אכן תורמת ליצירת מסלולי קידום הוגנים יותר. בסופו של דבר, המבחן איננו במבנה הוועדה אלא בתרבות הארגונית שהיא משקפת.

באקדמיה הישראלית קיימים פערים משמעותיים בייצוג נשים בדרגות פרופסורה ובתפקידים ניהוליים. מהם, לדעתך, החסמים המרכזיים לשוויון מגדרי? אילו כלים יש לות"ת כדי להשפיע על המדיניות ועל יישום תהליכי קידום שוויוניים במוסדות ההשכלה הגבוהה?

ברור לחלוטין שהחסמים אינם נובעים מהיעדר כישרון או ממחסור במצוינות. הפערים שאנו רואים בדרגות הבכירות הם תוצאה של שילוב דפוסים מצטברים: הטיות לא מודעות בתהליכי גיוס וקידום, עומסים לא שוויוניים בשלבי קריירה קריטיים, היעדר ייצוג נשי במוקדי קבלת החלטות ולעיתים גם תרבות ארגונית שאינה מותאמת למציאות חיים מורכבת. מצב היעד ברור — אקדמיה שבה כל אדם נבחן אך ורק על פי כישוריו והישגיו, ללא צורך בעידוד ייעודי או בתמריצים מיוחדים. אך כל עוד הפערים נמשכים, יש מקום לכלים מערכתיים שיסייעו לייצר תנאי פתיחה הוגנים יותר. ות"ת יכולה להשפיע באמצעות מדיניות תקצוב מבוססת תפוקות, הצבת יעדים מדידים, שקיפות נתונים ועידוד תהליכים מוסדיים שמטמיעים חשיבה מגדרית כחלק בלתי נפרד מאיכות הניהול האקדמי. המטרה אינה לייצר העדפה, אלא להסיר חסמים — כדי שהמצוינות האמיתית תוכל לבוא לידי ביטוי במלואה.

כיהנת בעבר כיו"ר קרן ISEF וכיו"ר המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח), וכמי שגדל כדור ראשון להשכלה גבוהה. כיצד החיבור בין חוויה אישית לעשייה חברתית משפיע על תפיסתך לגבי הוגנות ונגישות במערכת ההשכלה הגבוהה?

הרקע האישי שלי כדור ראשון להשכלה גבוהה, יחד עם ומסלול הקריירה שעברתי, בהחלט עיצבו לא מעט את תפיסתי. זכיתי לתמיכה משפחתית משמעותית, ובעיקר לסבתא שתמיד האמינה ביכולותיי ודחפה אותי לחלום רחוק יותר ממה שנראה מובן מאליו. אני זוכר ביקור אחד כתלמיד תיכון באוניברסיטת בן־גוריון — יום שלם בקמפוס שהספיק כדי להבין ששם אלמד. המפגש הזה עם סביבה אקדמית ועם דמויות לחיקוי שינה עבורי מסלול חיים שלם. בהמשך, גם אחיי הלכו בעקבותיי לאקדמיה — והבנתי עד כמה כוחו של מודל לחיקוי משמעותי בעיצוב אופק. זו גם הייתה אבן יסוד בפעילותי ב־ISEF, המבוססת על יצירת שרשרת השראה ותמיכה, וגם בתוכניות שקידמנו באפקה. הדבר נכון גם עבור נשים — לא רק בתחומי לימוד שבהם ייצוגן נמוך, אלא גם בדרגות אקדמיות בכירות ובעמדות ניהול: נוכחות של דמויות לחיקוי מעבירה מסר של שייכות, אפשרות והיתכנות. הוגנות ונגישות אינן רק פתיחת שערים פורמלית; הן יצירת סביבה שמעבירה אמון ואמונה ביכולת — משום שכישרון קיים בכל מקום, אך הזדמנות ואופק אינם מובנים מאליהם.

כיצד אתה רואה את תכנית "קו המשווה" העוסקת  בקידום הוגנות מגדרית באקדמיה? מה בעיניך האתגרים והפוטנציאל שלה?

"תכנית קו המשווה" היא ניסיון חשוב לעבור משיח ערכי כללי למדיניות מבוססת נתונים ותפוקות. עצם המדידה, ההשוואה והשקיפות מייצרות מיקוד ניהולי ומחייבות מוסדות להגדיר יעדים ברורים ולהתקדם אליהם באופן מדיד. הפוטנציאל שלה טמון בכך שהיא מחברת בין אחריות מוסדית לבין תמרוץ מערכתִי, ומעודדת הנהלות לראות בהוגנות מגדרית חלק בלתי נפרד מהתכנון האסטרטגי. האתגר הוא להבטיח שהמדדים לא יהפכו לתרגיל טכני של עמידה ביעדים, אלא יניעו שינוי עומק בתרבות הארגונית, בתהליכי גיוס וקידום ובהרכב מוקדי קבלת ההחלטות. מדידה היא כלי — לא מטרה. היעד הסופי הוא אקדמיה שבה כל אדם נבחן על פי כישוריו והישגיו בלבד, ללא צורך במדדים ייעודיים או בתמריצים מתקנים. אך כל עוד הפערים קיימים, מדיניות מבוססת נתונים היא מנוף הכרחי ליצירת שינוי אמיתי.

האם אתה רואה בהתרחבות מערכת המכללות כחלק מפתרון להגדלת מספר המועמדות לתפקידי סגל אקדמי, במיוחד בתחומי ה-STEM? אילו תמריצים היית ממליץ ליישם כדי לעודד נשים להמשיך לפוסט־דוקטורט ולקריירה אקדמית? כיצד יכולה ות"ת לתמוך בתהליך הזה לאורך זמן?

מערכת המכללות האקדמיות מהווה רכיב משמעותי בהרחבת הנגישות להשכלה הגבוהה, והגדילה באופן ניכר את מספר הסטודנטים לאורך השנים — ובהתאם גם את מספר המשרות האקדמיות לנשים ולגברים. הנתונים מלמדים תמונה מורכבת: באוניברסיטאות, בכלל המקצועות, שיעור הנשים בסגל עומד על כ־36% לעומת 64% גברים; בתחומים שאינם STEM  מדובר בכ־41% נשים, אך בתחומי ה־STEM שיעורן יורד לכ־15% בלבד. לעומת זאת, במכללות התמונה מאוזנת יותר: בכלל המקצועות 49% נשים ו־51% גברים; בתחומים שאינם STEM יש רוב נשי של כ־53%; וגם ב־STEM שיעור הנשים גבוה משמעותית מזה שבאוניברסיטאות — כ־34% לעומת 66% גברים.

התובנה העולה מן הנתונים היא כפולה: ראשית, התרחבות המערכת אכן יצרה יותר הזדמנויות ושיפרה את הייצוג הכולל של נשים, בעיקר במכללות. שנית, הפערים המשמעותיים באוניברסיטאות — ובמיוחד ב־STEM — מעידים שהאתגר אינו רק כמותי אלא גם מבני ותרבותי. לכל מוסד תפקיד שונה — אוניברסיטאות ומכללות — אך אין סיבה לסטנדרטים שונים של מצוינות או של הוגנות. המכללות מדגימות שניתן להגיע לאיזון גבוה יותר גם בתחומים טכנולוגיים, והשאלה האסטרטגית היא כיצד לייצר תנאים דומים של הזדמנות ושימור גם במסלולים המחקריים הבכירים.

האתגר המרכזי נמצא בשלב הפוסט־דוקטורט: זהו צוואר בקבוק משמעותי, הנתמך גם בנתונים, משום שהוא מתרחש לעיתים קרובות בשלבי חיים אישיים מורכבים יותר עבור נשים, במיוחד כאשר נדרש פוסט־דוקטורט משמעותי בחו"ל. זהו חסם שאינו נפתר באמצעות מלגות בלבד, אף שהחלטנו לאחרונה לייסד קרן מלגות נוספת לתמיכה בפוסט־דוקטורט. הוא מחייב חשיבה רחבה יותר על מודלים גמישים, מסלולי ביניים, תמיכה משפחתית ומוסדית, ויצירת חלופות איכותיות שלא יפגעו בסטנדרט האקדמי אך יאפשרו רציפות קריירה.

כחוקר וכמנהל, איזה מסר היית רוצה להעביר לחוקרות צעירות ולאנשי אקדמיה מתחומי ההנדסה והמחשבים? אילו כלים או תכניות היית רוצה ליזום כדי לתמוך בקידומן ובהתפתחותן המקצועית?

המסר שלי לחוקרות ולחוקרים צעירים בתחומי ההנדסה והמחשבים הוא שהם זוכים להשתלב במחקר ובהוראה בתקופה יוצאת דופן בהיסטוריה האנושית. הבינה המלאכותית משנה את האופן שבו אנו חוקרים, מלמדים, מפתחים טכנולוגיה, מייצרים ידע ומקבלים החלטות. אם הפטיש היה פעם המצאה שהעצימה את כוח היד האנושית, הבינה המלאכותית — כאשר רותמים אותה נכון — מעצימה את כוחו של המוח האנושי. הדור הקודם של חוקרות וחוקרים הניח את היסודות המדעיים והאלגוריתמיים שאפשרו את הרגע הזה; כעת מונחת על כתפיהם של הדור הצעיר אחריות גדולה — לעצב את הכלים הללו כך שישרתו את החברה, יחזקו את הכלכלה וישמרו על ערכים של אמינות, הוגנות ואחריות. זו תקופה של אתגרים מורכבים, אך גם של הזדמנות נדירה להשפיע בקנה מידה עולמי. תפקידה של המערכת הוא לאפשר להם את התנאים למצוינות — תשתיות מחקר מתקדמות, חיבורים בין־תחומיים ותמיכה בשלבי הקריירה הקריטיים — כדי שיוכלו להוביל את הפרק הבא של ההתפתחות הטכנולוגית.

במבט קדימה, כיצד היית רוצה לראות את מצב ההוגנות המגדרית במערכת ההשכלה הגבוהה בעוד עשור? מה ייחשב בעיניך כהצלחה של ות"ת בתחום זה?

הייתי רוצה לראות מערכת שבה ייצוג נשים בסגל האקדמי הבכיר, בדרגות הפרופסורה ובמוקדי קבלת החלטות משקף באופן טבעי את חלקן באוכלוסייה, ומבטיח מיצוי מלא של פוטנציאל הכישרון הקיים בחברה. המצב האידיאלי בעיניי הוא פשוט וברור: שכל אחת ואחד יוכלו לעסוק בתחום שמעניין אותם ועל פי כישוריהם האישיים, ללא קשר למגדר או לכל שיוך אחר, ושכל מי שרוצה להגיע רחוק — יוכל לעשות זאת ללא מגבלה חברתית, תרבותית או מבנית. הצלחה אמיתית לא תימדד רק באחוזים, אלא בכך שהנושא יחדל להיות חריג או דורש התערבות מיוחדת — שהשיח על "קידום נשים" יפנה מקום לשיח על מצוינות, משום שתנאי המשחק יהיו שוויוניים באמת. בעיניי, הצלחה של ות"ת תתבטא בכך שמדיניות מבוססת נתונים ותמריצים חכמים ייצרו שינוי עומק תרבותי, ושמוסדות ההשכלה הגבוהה יטמיעו חשיבה מגדרית כחלק בלתי נפרד מהניהול האקדמי. אם בעוד עשור דמויות נשיות בכירות יהיו חלק טבעי מנוף ההנהגה האקדמי, ושלבי הקריירה לא יהוו עוד חסם מגדרי — נדע שפעלנו נכון.