פרופ' זהר שביט כלת פרס ישראל בתחום חקר התרבות והאמנות

פרופ' זהר שביט היא מהחוקרות המובילות בישראל בתחום חקר התרבות, ספרות הילדים והשפה העברית. במשך חמישה עשורים הובילה פרויקטים פורצי דרך, ייעצה למקבלי החלטות והניחה תשתית אקדמית חדשה להבנת התרבות הישראלית. זכייתה בפרס ישראל היא הכרה במסע חיים של חדשנות, עומק והשפעה חינוכית וציבורית רחבה.

1. את עוסקת במחקר התרבות כבר חמישה עשורים. איך את רואה את התפתחות מעמדן של נשים בחברה הישראלית במהלך השנים?

"מעמדן של נשים בחברה הישראלית הולך ותפס בהדרגה את המקום הראוי לו. בתקופת היישוב, ואחר כך גם בשנים הראשונות של המדינה, הן היו בשוליים. זה מעניין, כי בתקופת היישוב, נשים נהנו באופן תיאורטי משוויון, אבל בפועל מעמדן היה שולי יותר. היום הן נהנות ממעמד מרכזי, בתחומים מסוימים בתרבות אפילו יותר משל גברים. בעיתונות, בספרות, במחול, בקולנוע ובטלביזיה וכמובן במדע."

2. המחקרים שלך עוסקים גם בראשית התרבות העברית ובתחיית השפה. האם לדעתך השפה עצמה משקפת או מעצבת את מעמדן של נשים בחברה?

"ברור שכן. השפה ממלאת תפקיד חשוב ביצירת דימויי המציאות. ההקפדה היתרה היום לגבי ציון המגדר היא דוגמא מאוד בולטת. היום אי אפשר לפרסם טקסט שאינו נותן ביטוי לשוויון המגדרי. התוצאה בעברית הכרחית למרות שזה בולט וצורם בעיניים. בלשון הפינית למשל, אין הבחנה בין זכר לנקבה.

אפרופו פינלנד – שם נשים באמת נהנות משוויון, לא מדובר במס שפתיים, ולכן לא פלא שהן תופסות מקום מרכזי במילוי התפקידים הבכירים ביותר במדינה. שם הבינו שכדי ליצור שוויון בין המינים, לא מספיק לדבר בסיסמאות אלא צריך לאפשר לנשים באופן אמיתי לפתח קריירה. בפינלנד נשים אינן נאלצות לבחור בין אימהות לעבודה בזכות המעטפה שהמדינה נותנת להן. וזה הסוד האמיתי של שוויון מגדרי. רק אם תובטח לנשים האפשרות לעבוד כנשות קריירה ולפתח אותה, אז יהיה שוויון מגדרי.

3. האם בספרות הילדים העברית ניתן לראות הטיות מגדריות, ואיך ניתן לתקן אותן?

"יש הרבה הטיות מגדריות בספרות הילדים הישראלית, שבאות לביטוי בייצוג של תפקידים מסורתיים של אישה - האבא בעבודה והאמא במטבח, שמתחזק עוד יותר בגלל האיורים שמקבעים לעיתים דימויים יותר מטקסטים וורבליים. אבל יש גם ניסיון לתיקון, כמו לדוגמא, בספר "אבא עושה בושות" של מאיר שליו.

4. מחקר ספרות ילדים נתפסת לעיתים כתחום פחות "יוקרתי" באקדמיה. איך את רואה את מקומה של ספרות הילדים בעיצוב תודעה וערכים, ואיך ניתן לחזק את מעמדה המחקרי?

"זה נכון שיש לספרות הילדים מעמד שולי יותר, אבל יש לה משקל עצום בבניית ערכים חברתיים ונרטיבים היסטוריים. ככל שהמחקר יתפתח ויהיו מעורבים בו חוקרים וחוקרות מצוינים, כך יתחזק התחום.

5. איך אפשר להתמודד עם האוריינות הנמוכה של הילדים בישראל

צריך לעשות מאמץ הרבה יותר גדול, הרבה יותר מהיום, לגרום לילדים לקרוא ספרים. גם כדי להעשיר את העולם שלהם, וגם מפני שקריאת ספרים תורמת לאוריינות שלהם, ואוריינות היא המפתח להצלחה בחברה מודרנית. בוודאי בחברת הייטק. אם נפַתח את המקום של הקריאה בחברה הישראלית, כולנו נרוויח מזה. אך לצערי איני רואה שמשרד החינוך המופקד על העניין מקדם את זה במידה מספקת. הייתי רוצה להיות במצב שבו כל ילד בישראל קורא לפחות 2 ספרים בחודש. צריך לחנך לקריאה כמו להרגל של צחצוח שיניים. חבל שמשרד החינוך לא יוצא לתכנית לאומית של חיזוק האוריינות, למרות זו משימה אפשרית בהחלט."

6. ועדת הפרס הדגישה את תרומתך לקידום התרבות הישראלית. מה לדעתך התפקיד של התרבות בעיצוב שוויון מגדרי בישראל?

"תרבות יכולה לתרום לשינוי הנורמות החברתיות, והעניין הזה של נורמות תרבותיות חיוני ליצירת שוויון מגדרי והוא אחד הערכים החשובים ביותר לניצול מיטבי של המשאבים שעומדים לרשות החברה. רק אם החברה תראה בפיתוח קריירה של נשים מטרה חשובה, היא תדע לייצר שוויון. אני רואה במטרה הזו אינטרס עליון של החברה הישראלית, ולא רק של נשים. זה לא רק עניין של מימוש עצמי, אלא עניין של ניצול טוב יותר של משאבי החברה עצמה."

7. במשך שנים שימשת כיועצת בהתנדבות למקבלי החלטות בתחום התרבות והחינוך. איפה לדעתך צריך להיעשות שינוי משמעותי כדי לקדם נשים?

"כדי לקדם נשים צריך לדאוג שתהיה להן אפשרות לפתח קריירה. בהנחה שרוב הנשים לא רוצות לוותר על האימהות צריך לדאוג לכך שלא תהיה סתירה בין הקריירה לבין האימהות. וזה נגזר קטגורית ממדיניות הממשלה, לדוגמא, בקיומם פריסה של מעונות ובתי ספר, שמציעים תוכניות לילדים לפחות עד שעות אחר הצהרים ומאפשרות לנשים את השקט הנפשי הדרוש לנשים כדי להתפתח. וכמובן שינוי השיח החברתי בנוגע לנשים. לדעתי מתחולל עכשיו שינוי מאד חיובי ביחס לתודעה המגדרית, אפילו

בסקטורים שונים של החברה הדתית. ההבנה הזו הולכת וגוברת, אפילו כחלק מתוכניות החינוך, אבל זה עדיין לא מספיק. אני רואה הבדל מאוד ברור בין מדינות שמאפשרות לנשים להיות אימהות ולהמשיך לפתח קריירה לבין אלה שמאלצות אותן לוותר על אחד מהשניים – מצב שכולם מפסידים ממנו מפני שאין ניצול מיטבי של המשאבים העומדים לרשות החברה."

8. את הראשונה שהכניסה את תחום חקר תרבות הילד לאקדמיה הישראלית. איך היה להיות חלוצה בתחום חדש, והאם נתקלת בהתנגדויות או בחסמים?

"זה מרגיש נהדר. בוודאי, אבל זה לא היה פשוט בכלל. היו לכך הרבה מתנגדים שזיהו את המעמד השולי של הספרות לילדים עם המעמד האקדמי שלה. אמרו לי במפורש שלא אוכל להתקדם על סמך העבודות שלי בתרבות הילד. היה שלב שניסו לא לקדם אותי כלל ואף לפטר אותי. לולא תמיכתו של פרופסור איתמר אבן-זהר, המנטור שלי, אני בספק אם זה היה בכלל אפשרי."

מה שחלק מן החוקרים לא הבינו ועדיין לא מבינים ספרות הילדים יכולה ללמד אותנו לא פחות ולפעמים אף יותר על החברה שבה אנו חיים.

9. היום רק כ־27% מהפרופסוריות בישראל הן נשים. ממרום ניסיונך – מה לדעתך החסם הכי גדול שעוד עומד בפני נשים באקדמיה?

"החסמים קיימים בעיקר בהיבטים של הנורמות החברתיות, הזמן העומד לרשות הנשים והקשיים הכלכליים. בשנים הראשונות של הקריירה שלי שילמתי עבור הזכות לעבוד. למרבה המזל הפרטנר שלי תמך בכך. לולא התמיכה שלו לא הייתי יכולה לפתח קריירה.

היום אני רואה תהליך מאוד חיובי. יותר ויותר נשים מצטרפות לאקדמיה והופכות לפרופסוריות מן המניין ולחברות הסנאט. אם בעבר נשים היו מוכנות לוותר על קריירה כדי למנוע גירושין, היום הן לא מוכנות לכך. היום הן יותר מוכוונות קריירה, אבל הדבר דורש משאבים של זמן וכסף והם גם החסמים או הגורמים העיקריים המאפשרים הצלחה. "

10. איך את רואה את תפקידן של זוכות פרס ישראל, כמוך?

"אני מקווה שנשים יראו בסיפור הפרטי שלי דוגמה לכך שאפשר בחברה הישראלית, גם היום, לפתח קריירה מצליחה ומלאת סיפוק ואני גם מקווה שלא יוותרו על ההזדמנות להיות פעילות בחברה בתחומים המתאימים להן ביותר."

11. אם היית יכולה לתת עצה אחת לחוקרת צעירה שמתחילה את דרכה – מה היא הייתה?

"לבחור נכון את הפרטנר.ית שלך."