אני עדי רובין בת לכימאית, נכדה למהנדסת בניין ונינה לשרטטנית וכנראה שגם אני לא אהיה חלק מהסטטיסטיקה.
הסטטיסטיקה מראה כי התחומים הנלמדים ביותר על ידי נשים הם מקצועות העזר הרפואי, חינוך ומדעי החברה. בניגוד לכך מקצועות המדע כגון הנדסה, מתמטיקה, מדעי המחשב והמדעים הפיזיקליים מכילים את שיעור הנשים הנמוך ביותר.
מנתוני המועצה להשכלה גבוהה עולה שלמרות שמחצית מהניגשים לבגרות 5 יח׳ל במתמטיקה הם נשים רובן לא בוחרות במסלול מדעי בלימודים האקדמיים.
אז למה למרות שנשים ניגשות לבגרות 5 יח׳ל והן מצליחות במקצועות המדעים לבסוף הן בוחרות להתעסק במקצועות שונים מכך?.
ראשית, האופי הנשי, הפרפקציוניזם והרצון לקבל ולהשיג את הטוב ביותר אך באותה נשימה גם הפחד להתקל בקושי ולהכשל ולכן בבית הספר היסודי והחטיבה כאשר המקצועות הם חובה הן מתמידות ומצטיינות בהם אך ברגע שניתנת אפשרות הבחירה כמו בבחירת מגמות או מסלול אקדמאי חלקן בוחרות בדרך הקלה יותר בשבילן שמהווים המקצועות ההומנים.
שנית, ישנה הסטיגמה הנפוצה שלבנים יש חשיבה שמתאימה למקצועות הריאליים ויהיה להם קל יותר במתמטקיה, פיזיקה ומחשבים. לעומת זאת לבנות יש חשיבה הומנית שמתאימה למקצועות כגון היסטוריה חינוך ותקשורת.
את הסטיגמה הזאת מנחילים בנו כבר מגיל צעיר לדוגמה הורים רבים מחנכים את בנותיהם להיות ממושמעות, אחראיות, לעזור לזולת ולתקשר עם אנשים בצורה רגשית ומכבדת ולעומת זאת את בניהם מחנכים להיות עצמאים, לחקור, לשאול שאלות, להיות פעילים בחוץ ומעודדים אותם לעסוק בפעיולויות הקשורות למדעים ובסוף לפנות לתחומים האלו.
כמן כן גם בבתי הספר היסודים ובגנים הילדים מקבלים יחס דומה מהמורים והגננות. לבנות מתייחסים ביתר עדינות ורגישות ולבנים בדרישות למאמצים וכתוצאה מכך בנות לא משקיעות את המאמצים הנדרשים למיצוי היכולת שלהן ובהמשך גם מפחדות לנסות.
לדעתי ישנם כמה דברים שחברתנו יכולה לאמץ על מנת להוביל שינוי, ניתן לקדם תרבות למידה, רצון להשקיע ולהתמודד עם אתגרים ולהשיג תוצאות טובות ומכינות לעולם האמיתי. וכמו כן ניתן ליצור מרחב ללא סביבה שמשדרת מה מתאים ומה לא, שמאפשרת לתלמידות התפתחות בריאה והפיכת הסטריאוטיפים לכוח המניע אותן.
אז אני מודה לסביבה ולמשפחה שגדלתי בה שמאפשרת לי לבחור ולהתעסק במה שאני.
תגובות